ז’יל גֵד ממנהיגי המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית נולד ב-11 בנובמבר 1845

ב-11 בנובמבר 1845 נולד בפריז המנהיג הסוציאליסטי הצרפתי ז’יל גֵד, שהנהיג את הפלג המרקסיסטי במפלגה הסוציאליסטית במסגרת האינטרנציונל השני, למרות שקרל מרקס מתח ביקורת קשה על עמדותיו.

בצעירותו ערך גד את העיתון “זכויות האדם” וב-1871 פרסם מאמר שהגן על הקומונה הפריזאית – שלטון העובדים הראשון בהיסטוריה האנושית. בגלל רדיפת המשטרה הוא נאלץ להגר לשוויץ, בו קרא לראשונה את “הקפיטל” של מרקס. עם שובו לפריז כעבר שש שנים הפך למפיץ עמדותיו של מרקס בקרב חבריו. ב-1878 נשלח לכלא לשישה חודשים עקב מעורבותו בכינוס הראשון של האינטרנציונל השני, באותה עת הוא ערך את העיתון “הסוציאליסט” ואת השבועון “שוויון”.

עם יציאתו מהכלא חבר לפול לפארג (חתנו של מרקס) והציג בוועידה של מפלגת הפועלים הצרפתית תוכנית להפיכתה לגוף מרקסיסטי-מהפכני הדוגל במאבק מעמדי.

המרקסיזם הפשטני שהציגה המפלגה, ושנקרא “גדיזם”, קרא למהפכה של הפרולטריון נגד הבורגנות – אך ללא ניתוח מעמדי של המבנה החברתי של צרפת. עקב המחלוקת האידיאולוגית התפלגה המפלגה לשלושה זרמים. הפלג הגדיסטי זכה להצלחה מקומית במספר עיריות ומועצות מקומיות, הגדולה והיציבה ביותר מבחינת התמיכה בזרם זה הייתה בעיר תעשיית הטקסטיל רובה שבצפון צרפת, ריכוז פרולטרי מהגדולים במדינה.

גד עצמו נבחר לבית התחתון של הפרלמנט כנציג העיר ליל ב-1894. ב-1905 הפלגים הסוציאליסטים השונים והתאחדו תוך יצירת המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית או “הסניף הצרפתי של האינטרנציונל הסוציאליסטי”, אך גד המשיך להתבדל בראש הפלג הלוחמני השמאלי של המפלגה.

כעבור שנה שב ונבחר לפרלמנט כנציג המפלגה המאוחדת. במלחמת העולם הראשונה האימפריאליסטית שפרצה ב-1914 היה גד חבר בממשלת החירום ובפועל נטש את אחד מעקרונותיו של הסוציאליזם המהפכני – אחוות העובדים – “פועלי כל העולם התאחדו!” ונקט בקו לאומני. זאת, בניגוד לפלגים הסוציאליסטים אחרים באירופה, ובראשם מנהיג מהפכת אוקטובר, ו.י. לנין, שהתנגדו למלחמה. גד נפטר בפריז ב-1922.