היום לפני עשרים ושתיים שנים התקבלה באו”ם החלטה 1325 בדבר הגנה על זכויות נשים וילדים

החלטה מספר 1325 של מועצת הביטחון של האו”ם שהתקבלה ב-31 באוקטובר 2000, כוללת שלושה סעיפים מהותיים. נוסף לסעיף בדבר הגנה על נשים וילדים במרחב הציבורי והפרטי מדגישה ההחלטה את |החובה לדאוג להשתתפות מלאה ושוויונית (כלומר, ייצוג) של נשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה בקבלת החלטות, לרבות בנושאים של שלום וביטחון, וכן את החובה להטמיע זווית ראייה של נשים במשא-ומתן להסדר סכסוכים אלימים ובמאמץ למנוע אותם. סעיפים אלה, ברובם חדשניים, מקנים להחלטה זו חשיבות רבה.

תנועת נשים דמוקרטיות בישראל (תנד”י) שפועלת מאז הקמתה ב-1949 לקידום זכויות הנשים וייצוגן, ארגנה אירועים במטרה להעצים נשים ולדרבנן להיכלל ברשימות המועמדים לבחירות. ב-2013 ארגנה תנד”י כנס ארצי ראשון בנושא קידום נשים בבחירות למועצות הערים והמשיכה במאמץ זה ב-2018.

עם אימוץ החלטה 1325 באו”ם, הרחיבה תנד”י את פעילותה בתחומים המדיני והחברתי. התנועה ניהלה בקרב נשים ערביות ויהודיות קמפיין בנושא של השכנת שלום ישראלי-פלסטיני תחת הכותרת: “לכל אישה הזכות לחיות במדינה עצמאית”. יחד עם האיחוד הכללי של הנשים הפלסטיניות, ארגנה מפגשים בין נשים פלסטיניות וישראליות ברמאללה.
יצוין שתנד”י, כמי שמציינת את יום האישה הבינלאומי, ה-8 במרס, בעקביות מאז הקמתה, הניחה את התשתית להפיכתו של מועד זה ליום חג ואפילו חופשה לנשים במקומות העבודה בישראל.

אך מטרות החלטת 1325 טרם מומשו ונותרה עבודה רבה בתחומים רבים: ביעור האלימות נגד נשים, שעלתה בייתר שאת על סדר היום; קידום שוויון הנשים בשכר ובקידום בעבודה; וקידום נשים לעמדות מפתח והרחבת הבחירה בנשים לגופים מנהלים בכל התחומים.

גם בדיון מיוחד בנוגע ליישום החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו”ם שהתקיים בנובמבר אשתקד בוועדה לקידום מעמד האישה נשמעה ביקורת על העיכוב המתמשך ביישום ההחלטה. יו״ר הוועדה, ח”כ עאידה תומא-סלימאן (חד”ש): אמרה “העובדה שההחלטה התקבלה ב-2014 ורק כעת מתכנסת ועדת המנכ״לים כדי לדון בה מעידה על כשל מתמשך של הממשלות השונות”.

תומא-סלימאן פתחה את הדיון והסבירה כי החלטה 1325 היא פרי עבודה ארוכת שנים של תנועות פמיניסטיות שחוו קונפליקטים ומלחמות.

“הטראומה בחיים שלהן בתוך קונפליקט והיכולת להשפיע באותם מצבי משבר – היא מוגבלת. הפעילות שלהן הגיעה עד למצב שבו מועצת הביטחון של האו”ם הבינה את הצורך בהטמעת הצורך להגנה מיוחדת של נשים מפני אלימות מגדרית. מדינת ישראל הייתה מהראשונות שאימצה את ההחלטה אבל מדינת ישראל קיבלה על עצמה רק את קידום הנשים וחשיבה מגדרית והתעלמה מנושא הקונפליקט והמעורבות של נשים בתוך התהליך לפתרון הקונפליקט”. נציגת משרד החוץ, אביבה רז שכטר, מסרה בדיון: “העובדה שלמדינת ישראל במשך 21 שנים אין תוכנית פעולה לאומית היא בעוכרינו”.