הפגנת ה-400 מאות אלף נגד המלחמה בלבנון בכיכר מלכי ישראל בת"א; היום לפני 40 שנים

היום לפני 40 שנה, ב-25 בספטמבר 1982 נערכה הפגנה ההמונית של "שלום עכשיו" בכיכר רבין (אז, כיכר מלכי ישראל) במחאה על הטבח בסברה ושתילה. הפגנה זו, "הפגנת ה-400 אלף", נחרתה בזיכרון הציבורי כאחת המחאות הגדולות בתולדות מדינת ישראל. גם הטבח במחנות הפליטים הפלסטינים בביירות מהווה את אחד מפצעיה המדממים של ההיסטוריה הישראלית.

בשיאו של חודש ספטמבר 1982, שלושה חודשים אחרי תחילת הפלישה ללבנון ("מבצע שלום הגליל"), רגע לפני ראש השנה ויומיים לאחר ההתנקשות בנשיא לבנון החדש, בשיר ג׳ומאייל, יצאו הפלנגות הנוצריות של הימין הקיצוני בלבנון למסע רצח במחנות הפליטים שבמערב הבירה הלבנונית. צה"ל, ששלט בעיר, לא מנע את האירועים. שבוע לאחר מכן כבר הפגינו 400 אלף איש בכיכר בתל אביב, ובעקבות המחאה הוקמה ועדת חקירה לבדיקת האירועים.

אחד הגופים שפרצו את הדרך לתנועת המחאה נגד המלחמה, היה "הוועד נגד המלחמה בלבנון", שהוקם ממש בימיה הראשונים של המלחמה. בין מייסדיו של הוועד היו פעילי מק"י וחד"ש ופעילים בוועד לסולידריות עם אוניברסיטת ביר-זית, שפעל מאז פברואר 1981. ב-5 ביוני 1982, יומיים לאחר שמטוסי צה"ל הפציצו את ביירות, הפגינו בתל-אביב 3000 פעילי שלום, ביוזמת הוועד לסולידריות עם ביר-זית, לציון 15 שנות כיבוש. הסיסמא המרכזית בהפגנה הייתה: "לא למלחמה בלבנון". באותו יום פרצה המלחמה.

עם תחילת המלחמה אורגנה עצומה תחת הקריאה "די!" עליה חתמו, בתוך מספר שבועות, כ-4,500 איש. הוקם הוועד נגד המלחמה לבנון, בקריאה לנסיגת צה"ל מכל שטחי לבנון לאלתר וללא כל תנאי. הוועד קרא לשלום ישראלי-פלסטיני שבמרכזו הקמת מדינה פלסטינית בצד ישראל, בגבולות ה-4 ביוני 1967, ובמשא-ומתן בין ישראל לאש"ף על בסיס הכרה הדדית.

ביוזמת הוועד התקיימו גם ההפגנות הראשונה בירושלים, בחיפה ובנצרת. לקריאת הוועד ב-26 ביוני 1982 הפגינו 20 אלף בכיכר מלכי ישראל למען נסיגה מיידית מלבנון. בעקבות הפגנה זו הכריזה לראשונה "שלום עכשיו", שעד אז העדיפה לא להגיב, כי גם היא תצא להפגין.

יצוין שב-8 ביוני 1982, הציג מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י), ח"כ מאיר וילנר, הצעת אי-אמון בממשלה, בשם סיעת חד"ש. באופן לא מפתיע, חברי כנסת מסיעות רצ, מפ"ם ושינוי (שלימים הרכיבו את מרצ), לא הצליחו אז לגלות את אומץ הלב הציבורי הדרוש, כדי לתמוך בהצעת אי-אמון זו. היו שנעדרו מההצבעה, והיו שבחרו להימנע. בצדק קרא וילנר מעל בימת הכנסת: "זו מלחמה נגד האינטרסים האמיתיים של ישראל… נגד סיכויי השלום… מי שיצביע היום עם הממשלה… מתוך התקרנפות ופחדנות פוליטית ושיקולים אלקטורליים חסרי מצפון… יהיה שותף לאחריות… אני קורא לחברי הכנסת: תהיו אחראים להצבעתכם היום. ההיסטוריה עוד לא נגמרת".

חלפו שנים ארוכות, והלקח לא נלמד: גם כשפרצה מלחמת לבנון השנייה (2006) חד"ש שבה והגישה הצעת אי-אמון, וגם בהצבעה על הצעה זו נמנעו חברי הכנסת של מרצ – ביניהם מנהיגת מרצ דאז וכעת, זהבה גלאון.