מנהיג מהפכת התרבות הסינית ומהפכן סיני: מאו זה דונג נולד ב-26 בפברואר 1893 במחוז חונאן בסין

מאו זה דונג דמות חשובה בהיסטוריה הסינית המודרנית ומנהיג מהפכת התרבות נולד ב-26 בפברואר 1893 במזרח מחוז חונאן בסין בזמן שלטון “אימפריית צ’ינג הגדולה”. במהלך מהפכת 1911 שירת בצבא המחוזי של חונאן ולאחר מכן שב ללימודיו, שם הפך חסיד של פעילות גופנית וקולקטיביזם. אחרי סיום לימודיו בבית הספר בחונאן ב־1918 נסע מאו עם מורו וחמיו לעתיד הפרופסור יאנג צ’אנג־ג’י לבייג’ינג, שם הרצה יאנג באוניברסיטת בייג’ינג, כל זאת על רקע אירועי תנועת ה-4 במאי ותביעות הקוומינדאנג להגברת הדמוקרטיזציה והליברליזם בסין. במקום לצאת מחוץ לארצו כמנהג רבים מעמיתיו הרדיקלים, העדיף מאו בתחילת שנות העשרים לטייל ברחבי סין, עד שובו לחונאן, שם נטל את ההנהגה בקידום פעולה קולקטיבית וזכויות עובדים.

ביולי 1921 נכח מאו בקונגרס הראשון של המפלגה הקומוניסטית הסינית בשאנגחאי. נוסף לו היו בתנועה אותה עת רק עוד 56 חברים. בתוך שנים מספר, עד 1927, גדל מספר החברים בה ל־57 אלף.
התנועה הקומוניסטית פעלה בשנותיה הראשונות במסגרת הקואומינטנג (מפלגה הפועלת כיום בטייואן), בעיקר באזורי הכפר ובארגון פועלים באיגודים מקצועיים. פעילותה גם ביטאה את הרדיקליזציה הגוברת בסין, נוכח מה שנתפש ככישלון הקואומינטנג, למרות השגת הרוב בבחירות 1913, להשפיע בצורה מהותית ויסודית יותר על מצבה של סין.

מאו נמלט מהטרור הלבן של צ’יאנג קאי־שק באביב שנת 1927, אחרי התקוממות קציר הסתיו הכושלת, וכונן את בסיסו בצ’ינקאנשאן, בגבול שבין מחוזות חונאן, ג’יאנגשי וגואנגדונג. תחת לחץ התקפותיו הנמשכות של צ’יאנג קאי־שק התגלע מאבק בתוך המפלגה הקומוניסטית ומאו הודח מהנהגת המפלגה והוחלף על ידי קבוצה שכונתה 28 הבולשביקים, שכללה גם את ג’וֹאוּ אֶנְלָאי, שחבריה היו נאמנים למדיניות שהכתיבו ברית המועצות והקומינטרן. אחרי התבוסות, שהנחיל צבאו של צ’יאנג קאי־שק לקומוניסטים במהלך מסע מלחמה בין אוקטובר 1933 לאוקטובר 1934, נמלטו שרידי הצבא האדום מהאזור שהיה בשליטת הקומוניסטים בדרום סין (שכותר על ידי הצבא הקוומינטנג), בכוונה להגיע לצפון סין ולבנות מחדש את כוחם הרחק מהשטח שבשליטת צ’יאנג קאי־שק.

במהלך מלחמת סין–יפן השנייה, שהתנהלה בשנים 1937–1945, נוצרה ברית זמנית בין הקואומינטנג למפלגה הקומוניסטית כדי להילחם בפולשים היפניים. הברית הבלתי טבעית בין שני הצדדים התפוררה תוך זמן קצר, בעיקר על כישלונו של הקואומינטנג בניהול המערכה נגד יפן. צ’יאנג קאי שק העדיף לשמור את כוחו לעימות הצפוי נגד הקומוניסטים, במקום להיאבק ביפנים, והאחרונים הצליחו להשתלט על מרבית המרכזים העירוניים והמתועשים של סין, שנמצאו ברובם באזורים המזרחיים של המדינה, ושלטו בהם עד לסיום המלחמה.בינתיים התמקדו הקומוניסטים בארגון לוחמת גרילה נגד הצבא היפני בצפון סין.
עם מותו הצפוי, ב־9 בספטמבר 1976, פרץ מאבק כוח על השלטון בין סיעת השמאל בראשות “כנופיית הארבעה” שרצתה להמשיך במדיניות מהפכנית ברוח מאו כשמולה השמרנים בראשות חווה גוופנג שחתרו לחזרה לתכנון ריכוזי ברוח הדגם הסובייטי, והרפורמיסטים בראשות דנג שיאופינג, שרצו לחזור למדיניות פרגמטית כמו זו שכוננה בתחילת שנות השישים, ובסופו של דבר ניצחו בעימות.
לכבודו נבנה המאוזוליאום למאו דזה־דונג.