ב-29 בספטמבר 1942 מתה חברת הפק”פ ורשת הביון הסובייטי “התזמורת האדומה” סופיה “זושה” פוזננסקה

היא עברה לתל אביב ונהייתה לחברה בולטת במפלגת “איחוד”, אך עם סיום אותה שנה נקראה לחזור לפולין בשל מחלת אחותה ושהתה שם 9 חודשים. כששבה לארץ גילתה כי שלטונות המנדט סגרו את תנועת “איחוד”, ועברה לפעילות בלתי-לגאלית בתנועת פק”פ. היא המשיכה לחיות בתל אביב והוטל עליה לעבוד בניקיון בבניין המשטרה הבריטית, שם הצליחה להשיג שמות של חברי פק”פ שהמשטרה התכוונה לגרשם מהארץ. על רקע מאורעות תרפ”ט הגביר המשטר הבריטי את רדיפת חברי מפלגת פק”פ וגירושם מהארץ לאירופה גדל. לאחר לבטים עזבה פוזננסקה את הארץ בסוף 1929, עברה לפריז והצטרפה לחבריה שם ולבן זוגה שמוליק פרבר שאותו פגשה בארץ ישראל בזמן פעילותה בפק”פ.

בפריז הייתה פוזננסקה פעילה במפלגה הקומוניסטית m.o.i (בצרפתית Mouvement Ouvrier International תנועת העובדים הבינלאומית) והייתה חברה ברשת הריגול הסובייטית פנטמוס, רשת זו פעלה באמצעות דיווחים של פועלים שהועברו לבריה”מ. במשך היום עבדה בתפירת פרוות ולאחר מספר חודשים מצאה עבודה כמטפלת בילדים במשפחות שונות. בשנת 1932 הצליחה המשטרה לחשוף את פעילותה של רשת פנטומס. על רקע זה פוזננסקה נפרדה מבן זוגה ונסעה לבריסל.

בתחילת שנת 1937 שכנע אותה טרפר לחזור לפריז, שם כבר הורגשה הסכנה מצד גרמניה הנאצית ושבה לפריז בתחילת שנת 1937. באביב 1938 נשלח טרפר לבריסל על ידי הביון הצבאי הסובייטי על מנת להקים רשת ריגול סובייטית במערב אירופה (השם “התזמורת האדומה” הומצא רק בשנת 1941 על ידי מפקדה של יחידת האיתור הנאצית שהוקמה לאתר ולחסל רשת זו. השם מיוחס לכלל סניפי רשת הריגול הסובייטית). באביב 1939 טרפר שלח את פוזננסקה למוסקבה כדי לעבור שם קורס בשידור והצפנה. פוזננסקה שבה ממוסקבה לפריז כעבור מספר חודשים. בשנת 1939 גויסו לרשת הריגול חברים רבים נוספים. פוזננסקה עבדה בעיקר עם מיכאיל מקארוב, דוד קאמי, אדם רייכמן, מלווינה גרובר אנטולי גורביץ’ (קנט) וריטה ארנולד.

ב-24 באוגוסט 1939 יום לאחר הסכם ריבנטרופ–מולוטוב, סיפר טרפר לפוזננסקה ש”המרכז” האחראי בברית המועצות פקד עליו לפרק את רשת הריגול, אך הוא החליט שהרשת לא תתפרק אלא תמשיך לאסוף ידיעות. עד מהרה ברית המועצות הודתה לו מאוד על כך. את זושה הוא החזיר לבלגיה. בנובמבר 1941 החל המודיעין הגרמני לפעול ביתר שאת כדי לאתר את “התזמורת האדומה” ולחסלה. הגרמנים תפסו כבר את המשדר הסובייטי שפעל בברלין וידעו שמשדר נוסף פועל בבלגיה באות שידור זהה שאותיותיו היו P.T.X הגרמנים איתרו את דירת המסתור כעבור 3 שבועות מרגע התחלת החיפוש הנמרץ.

לילה שבין ה-12 ל-13 בדצמבר 1941 פרצו לתוכה. תחילה תפסו את קאמי שברח, לאחר מכן לכדו את פוזננסקה בדירתה. הגרמנים החלו לחקור את ריטה, ופוזננסקה ידעה שריטה תישבר ותגלה מה היו התפקידים של זושה ושל קאמי. מכיוון שהיא הייתה היחידה שידעה את הצופן מתוך שלושת הנתפסים וידעה שהעיקר תלוי בה, החליטה פוזננסקה לנסות לברוח. היא תכננה ללכת לשירותים שהיו מחוץ לבית ולברוח משם. אך לא הותר לה ללכת לשם לבדה. והיא ויתרה. פוזננסקה וקאמי הובלו לכלא סן ז’יל בבריסל. היא סיפרה לגרמנים שנולדה בלודז’, כדי להגן על משפחתה. אחר מספר חודשים העבירו אותה למבצר ברנדונק שהיה באחריות הס”ד והגסטאפו. שם חקרו אותה בעינויים לרבות תלישת ציפורניים. תלייתה בידיים והצלפות על גופה ומכות חשמל, אך היא לא נשברה. ב-9 בספטמבר 1942 הוחזרה לכלא סן ז’יל, אך בעקבות מידע שהגיע לידי הגרמנים הם כנראה הודיעו לה שיחזירו אותה לחקירה נוספת במבצר ברנדונק אם לא תשתף פעולה. ב-29 בספטמבר 1942 אחר הצהריים נמצאה פוזננסקה תלויה בתאה. היא תלתה את עצמה כדי לא לגלות את הצופן ולא לבגוד בחריה. טרפר כינה את התאבדותה “אקט של מאבק”. וממשלת ישראל העניקה לה אחרי מותה את אות הלוחמים בנאצים.

פוזננסקה נקברה בקבר אחים ב”שדרה השקטה” בבית הקברות סן ז’יל. אמה נפטרה לפני תחילת המלחמה, אחותה ואביה נספו בשואה. אחיה של פוזננסקה, אולק, חי בישראל. חיפש את עקבותיה לשווא, אך ב-1970 קרא את ספרו של ז’יל פרו “התזמורת האדומה” והתוודע לקורותיה של אחותו בשנותיה האחרונות מתוך דפים המעטים שבהם היא הוזכרה. הוא פנה לשלטונות בלגיה כדי לברר את מקום קבורתה ונמסר לו שמקום קבר האחים שבו נקברה איננו ידוע. בשנת 1985 הקימה לבקשתו שרה גולדברג, מאחרונות “התזמורת האדומה” שנותרו בחיים, מצבת זיכרון לזכרה של פוזננסקה בבית הקברות סן ז’יל בבריסל. בשנת 1983 ניטעה חורשה לזכרה בכניסה לשער הגיא. והוקם שם אתר זיכרון לתזמורת האדומה כולה, תוך בניית מצבות זיכרון גם לכמה מחבריה. אתר זה נהרס עם העברת צינור מים נוסף לירושלים שם, והקרן הקיימת במימון מקורות, ובסיוע כמה ידידים וקרובי משפחה, הקימה אתר חדש גבוה יותר על אותו הר אשתאול.