fbpx

לאון (לב) דוידוביץ' טרוצקי מת מפצעיו ב-21 באוגוסט 1940 במקסיקו סיטי, יממה לאחר שהוכה נמרצות

יום בהיסטוריה סוציאליסטית

לאון (לב) דוידוביץ' בְּרוֹנשטיין טרוצקי מת מפצעיו ב-21 באוגוסט 1940 בעיר מקסיקו סיטי, יממה לאחר שנרצח על ידי שליחיו של סטאלין. נולד ב-7 בנובמבר 1879 בכפר ינובקה (כיום ברסלבקה) במחוז חרסון באוקראינה תחת האימפריה הרוסית למשפחה של חקלאים יהודים, ארבעה מאחיו מתו בצעירותם.

עד גיל תשע חי בבורניץ בה לאביו היו חנויות ולאחר מכן נשלח לאודסה שם חי ובגר, תחילה למד בבית ספר נוצרי ולאחר מכן עבר לגימנסיה שם התוודעה למרקסיזם. החל ללמוד מתמטיקה באוניברסיטת אודסה, אך ויתר על לימודיו כדי להתמסר לפעילות מהפכנית נגד משטר הצאר. לראשונה נעצר ב־1898 על פעילותו בארגון איגוד הפועלים של דרום רוסיה ונידון על כך למאסר של שנתיים.

תוך כדי ריצוי תקופת מאסרו במוסקבה ב-1900 הוא נישא לאשתו הראשונה אלכסנדרה סוקולובסקיה.

בהמשך אותה שנה נידון לארבע שנות גלות בסיביר, לשם גלה ביחד עם אשתו, ושם גם נולדו שתי בנותיו, זינאידה (או זינה) ונינה. ב-1902 נפרד מאשתו הראשונה בלא להתגרש ממנה רשמית. הוא ברח מסיביר, אימץ לעצמו את שם המשפחה "טרוצקי" (מסוהר באודסה) ואת שמו הפרטי של סבו לאון, תחת שמו המקורי לב. אז נסע ללונדון, שם הצטרף לוולדימיר לנין, שהיה באותה עת עורך הביטאון "איסקרה" (רוסית: "הניצוץ") של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הרוסית.

טרוצקי השתתף בקונגרס השני של המפלגה בלונדון ב-1903, שם נוצר הקרע במפלגה שגרם לפיצולה לשתי סיעות: מנשביקים ובולשביקים. טרוצקי תמך במנשביקים כנגד לנין, ולמרות שתמיכתו זו הייתה קצרת ימים – היא עתידה הייתה לערער את יחסיו עם לנין למשך 14 השנים הבאות.

במהלך 1903 הוא פגש את אשתו השנייה, נטליה סדובה, באותה עת סטודנטית בסורבון בפריז, ממנה נולדו לו שני בנים. בעת מהפכת 1905 חזר טרוצקי לרוסיה, ונבחר ליושב ראש הסובייט של פטרבורג. מעורבותו בשביתה הכללית של אוקטובר ותמיכתו בהתנגדות חמושה הובילו לכך שהוא הוגלה מרוסיה לכל חייו. בינואר 1907 ברח בדרך לסיביר, ושוב עשה את דרכו ללונדון, שם השתתף בקונגרס החמישי של הסוציאל-דמוקרטים. באוקטובר אותה שנה עבר לווינה, בה ערך את עיתון המפלגה "פראבדה".

לקראת מלחמת העולם הראשונה נסע טרוצקי לשווייץ הנייטרלית, ומשם לצרפת. לאחר שגורש מצרפת עבר להתגורר בניו יורק, בשעה שמהפכת פברואר 1917 ברוסיה הפילה את שלטונו של הצאר ניקולאי השני.

טרוצקי שב במאי 1917 לרוסיה כתומך בבולשביקים, הצטרף רשמית לסיעה זו ותוך חודשים ספורים היה לראש סובייט פטרוגרד – מועצת הפועלים המרכזית של רוסיה. גוף זה היווה "ממשלה-מקבילה" של הפרולטריון בתקופת ממשלת המעבר הרוסית. טרוצקי היה פעיל בניסיונות להפלת ממשלתו הזמנית של אלכסנדר קרנסקי, וכן ישב בראש המועצה המהפכנית שתכננה וביצעה את מהפכת אוקטובר.

עם עליית הבולשביקים לשלטון, מונה טרוצקי לתפקיד שר החוץ, כשמטרתו העיקרית הייתה השגת שלום עם גרמניה והוצאת רוסיה ממלחמת העולם הראשונה. פרישתו מהמשא ומתן ב-10 בפברואר 1918 הביאה לפלישה גרמנית, שאילצה את רוסיה לחתום ב-3 במרץ על הסכם ברסט-ליטובסק שהיה גרוע מאוד לסובייטים ואילץ אותם להכיר בעצמאות לטביה, ליטא, פולין, אוקראינה, אסטוניה ופינלנד. כמחאה, טרוצקי התפטר מתפקיד שר החוץ, אך מונה מייד לשר לענייני הצבא וחיל הים (1918–1925). בספטמבר 1918 ניתן לו התואר קומיסאר לענייני צבא (מקביל לתפקיד שר הביטחון). הוא ארגן את הצבא האדום והיה זה שניהל בפועל את המבצעים בחזיתות השונות של מלחמת האזרחים מתוך רכבת משוריינת שנסעה ללא הרף בין החזיתות.

טרוצקי ותומכיו ייסדו את האופוזיציה השמאלית, שחתרה במשך מספר שנים בתוך המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות תחת מנהיגותו של סטלין. בהותירו את סטלין כמנהיג הבלעדי של המפלגה. הוא הוגלה לאלמה אטה (כיום בקזחסטן) ב־31 בינואר 1928, וכעבור שנה גורש סופית מברית המועצות.

במהלך 1939 פרצו לילה אחד לביתו של טרוצקי עשרות חמושים, למרות השמירה של מאבטחי הוועד האמריקאי לאבטחתו של טרוצקי. הפורצים ירו לכל עבר, אך הוא לא נפגע בניסיון החיסול. ב־20 באוגוסט 1940 בא לבקר את טרוצקי בביתו במקסיקו סיטי אזרח ספרדי בשם רמון מרקאדר, שהציג עצמו כתומכו, כשלמעשה היה סוכן המשטרה החשאית של סטלין. הסוכן הגיע באמתלה שברצונו להציג לטרוצקי מאמר שכתב. הוא הוכנס לחדרו של טרוצקי, ובהיותם לבד בחדר הכה בראשו של טרוצקי בגרזן קרח. טרוצקי נפצע קשה, נלקח לבית חולים ונפטר למחרת ב-21 באוגוסט 1940, בגיל 60.

ביתו של טרוצקי הושאר כפי שהיה בזמנו, והוא משמש מוזיאון. קברו מצוי במתחם הבית. בניגוד לבולשביקים אחרים שנהרגו בתקופת "הטיהורים הגדולים", שמו של טרוצקי לא טוהר על ידי הממשלה הסובייטית בתקופת הגלאסנוסט של מיכאל גורבצ'וב, אלא רק מאוחר יותר, על ידי בית משפט רוסי, ב-2001. אחת מנכדותיו של טרוצקי, יוליה אקסלרוד, בתו של בנו הצעיר סרגיי, עלתה לישראל בשנת 1979 ומתגוררת בירושלים. בנה הוא דוד אקסלרוד, איש כהנא חי, שגר בעבר עם משפחתו בכפר תפוח שבשטחים הפלסטינים הכבושים.

כתביו שתורגמו לעברית

חיי / (תרגם: א' שלונסקי), ירושלים: מצפה, תר"ץ

תולדות המהפכה הרוסית (תרגם: א' שלונסקי), תל אביב: מצפה, תרצ"א-תרצ"ד

כיצד ניצח סטלין? / (תרגם והוציא: א’ ערך), ירושלים: דפוס ארץ ישראל, 1937

המניפסט הקומוניסטי כיום / ירושלים: האגרון הסוציאליסטי הישראלי [מצפן מרכסיסטי], 1973

השאלה היהודית (1934), תרגום: אלכסנדר טנדלר, 2014

טרוצקי על מות בנו, (1938) תרגמו: רעיה ג'קסון (מאנגלית) וראובן מירן (מצרפתית), עורך: ראובן מירן, נהר ספרים 2015

צילום: ויקיפדיה

אנו עושים מאמצים להביא ידיעות בדוקות ומדויקות, ולא להפר זכויות יוצרים. אם נתקלת בטעות או בהפרת זכויות יוצרים, אנא פנה/י אלינו בהקדם במייל info@zoha.org.il

דילוג לתוכן