היום לפני 16 שנים ההפגנות ההמוניות בהונג קונג נגד ועידת ארגון הסחר העולמי הגיעו לשיאן

באולם הקונגרסים הפניקה גברה ככל שהמפגינים התקרבו אל “קו ההגנה האחרון” לפני האולם: גדרות מתכת בגובה שלושה מטרים. אך המפגינים לא הצליחו לפלוש לבניין. הם נהדפו בפתחו וכמעט 1,000 מהם נעצרו – רובם דרום-קוריאנים, חלקם אינדונזים ופיליפינים. עשרות נפגעו ממכות ובין העצורים: קומץ איכרים מאמריקה הלטינית, אירופה ואמריקה הצפונית.

רוב מנהיגי ארגון החקלאים הבינלאומי “ויה קמפסינה” (דרך האיכרים) נעצרו אף הם. ויה קמפסינה היא תנועת איכרים שכמעט ואינה מוכרת במזרח התיכון, אך בשנים האחרונות הפכה לאחד הארגונים הפעילים במאבק נגד הגלובליזציה. לתנועה הבינלאומית המאגדת מאות ארגונים של איכרים באסיה, אפריקה, אמריקה הלטינית, צפון אמריקה ואירופה עמדות פוליטיות ברורות למדי והיא נוהגת להפגין את עוצמתו בהזדמנויות רבות. אחד ממנהיגיה הבולטים, הצרפתי ז’וסה בובה אמר מפורשות למפגינים כי “השרים ונציגי המדינות הרשמיים המשתתפים בדיוני ארגון הסחר העולמי אינם מייצגים את העמים. הם מייצגים קומץ של בעלי הון וחברות רב-לאומיות. כל תכלית הדיונים הנערכים בהונג קונג היא להוציא עוד רווחים על חשבון האיכרים והעובדים. העם הפשוט הוא שמשלם את מחיר הגלובליזציה”.

יש לציין שפעילים אסיאתיים עמדו במרכז המחאה בהונג קונג. פרט לוויה קמפסינה ולאיכרים הקוריאנים (שקיבלו תגבורת חשובה מהאיגודים המקצועיים), הצטיינו באירועי המחאה התנועות החברתיות של הפיליפינים. רחבת ההפגנות והעצרות בכיכר ויקטוריה שבקרבת אולם הדיונים התמלאה יום-יום באלפים שבאו לשמוע וגם להשמיע. מאחורי העצרות הגדולות והממושכות (ויש עצרות שנמשכו חמש ושש שעות, בשלל שפות: פיליפינית, אינדונזית, סינית בגרסאות קנטוזית ומנדרינית, וייטנאמית ואנגלית) עמדו האיכרים הקוריאנים והארגונים הפיליפינים. למרות שמדובר על מספר רב של תנועות חברתיות פיליפיניות: נוער, חזית פוליטית, נשים, איגודים מקצועיים, איכרים, תנועות אזוריות או של מיעוטים, תנועה לסולידריות בינלאומית, מכוני מחקר, מהגרי עבודה, סטודנטים, מהגרי עבודה – לכולן מכנה פוליטי משותף אחד: המפלגה הקומוניסטית של פיליפינים שבמחרת.

אמנם בין המפגינים היו גם שדרשו “רפורמה של ארגון הסחר העולמי”, כגון ראשי הפדרציה הבינלאומית של האיגודים המקצועיים (שההסתדרות חברה בה), אבל רוב המפגינים תבעו “למגר את ארגון הסחר ואת הסכמיו”. עוד שרו מפגינים רבים את ה”אינטרנציונל” והניפו דגלים אדומים. אליזבט טאנג, דוברת “הברית העממית של הונג קונג נגד ארגון הסחר העולמי”, העומדת מאחורי גל המחאות, אמרה לעיתונאים: “אנו לא מוכנים לקבל כל הסכם, אנו מתנגדים גם ל’הסכם המינימום’ המוצע בעקבות המשבר הפוקד את הארגון. אנו לא רוצים שום הסכם, אנו דורשים את פירוקו של ארגון הסחר שהוקם על ידי המדינות העשירות על מנת לנצל את המדינות העניות ועמיהן”.

לבסוף הוועידה לא הגיע לסיכומים. המתחים בין שתי המעצמות הקפיטליסטיות הגדולות: ארה”ב והאיחוד האירופאי לא פג. כמו כן, נשמר הפער בדרישות בין המדינות הקפיטליסטיות המרכזיות לבין מדינות העולם השלישי ובראשן ברזיל והודו. זאת, בשתי הנקודות המרכזיות שעמדו על סדר היום: פתיחת השווקים ליבוא חקלאי ו”פתיחת השירותים הממלכתיים לתחרות זרה” (או בעברית פשוטה: הפרטת שירותים ממשלתיים לטובת החברות הרב-לאומיות האמריקאיות או האירופאיות.

לוועידת ארגון הסחר העולמי שנערכה בהונג קונג הגיעה משלחת מכובדת של משרד התעשייה והמסחר ובראשה מ”מ ראש הממשלה, שר האוצר ושר התעשייה, המסחר והעבודה דאז, אהוד אולמרט. כידוע, ישראל הרשמית מתנגדת למתן פומבי לעמדותיה בפורומים הבינלאומיים העוסקים בגלובליזציה. משרד התמ”ת אף התנגד להצעת חוק של ח”כ עיסאם מח’ול (חד”ש) בדבר אישור הכנסת להסכמים אלה וקביעת מנגנונים לפיקוח ציבוריים על אותם ההסכמים.