“חוק נתניהו” הוא דמוקרטי ומוצדק, אך עלול לאחות את השסעים בימין

האם נכון לקדם חקיקה שתמנע מנאשם בפלילים להרכיב ממשלה? אני סבור שכן. אין ספק כי חקיקה מסוג זה היא דמוקרטית ומוצדקת. כמו כן, היא צפויה לסיים סופית את הקריירה הפוליטית של בנימין נתניהו. עם זאת, יש לשים לב שאישור חוק זה והוצאתו של נתניהו אל מחוץ למשוואה עלולים לסיים את השסע בשורות הימין הציוני-הרביזיוניסטי: בין הליכוד מצד אחד, לבין תקווה חדשה, ישראל ביתנו, ימינה וחוסן לישראל מהצד השני.

הרשימה המשותפת הגיע לשיא השפעתה הפוליטית בעקבות הבחירות לכנסת ה-23, בהן זכתה ב-15 מנדטים. בטרם כינון ממשלת נתניהו-גנץ, עלתה בזירה הפוליטית האפשרות לכונן קואליציה שתכלול את כחול-לבן (יש עתיד וחוסן לישראל יחד), הרשימה המשותפת, מרצ ומפלגת העבודה. התנאי היסודי להקמת קואליציה מסוג זה היה הסכם דומה לזה שנתחם בין חד”ש ומד”ע לבין מפלגת העבודה בראשות יצחק רבין ב-1994.

אך המציאות הוכיחה כי מפלגות המרכז הציוניות מעדיפות לבנות קואליציה שאינה כוללת את הרשימה המשותפת. הסיבה לכך היא שהמפלגות הציוניות כולן מבקשות לגבש רוב יהודי סביב הסוגייה המדינית, ולא מוכנות להסתפק בהתגבשות רוב ישראלי שתומך בהסדר על בסיס הקמת מדינה פלסטינית. הרי אחד הגורמים העיקריים לכישלונו של גנץ בהרכבת ממשלה הנשענת על הרשימה המשותפת הוא המחלוקת בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

משום שסירבו להסתמך על הרשימה המשותפת, המפלגות הציוניות לא הצליחו, במשך שלוש שנים, להדיח ראש ממשלה המואשם בפלילים. מכך עולה שתיקון פוליטי פנים-ישראלי לא יושג אלא דרך תיקון דרכה של ישראל כלפי חוץ – כלומר דרך סיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית עצמאית. מכל מקום, על אף שהחוק המוצע בידי סער הוא דמוקרטי, יש להיזהר ממצב בו הצבעת הרשימה המשותפת תעודד את סיום השסע בין מפלגות המרכז-ימין לבין מפלגת הליכוד.