ב-11 בנובמבר 2003 החליט בג”צ לקבל את העתירה נגד החלטת מועצת הסרטים ולהתיר את הקרנת הסרט ג’נין ג’נין

ב-11 בנובמבר 2003 החליט בג”צ פה אחד לקבל את העתירה, לבטל את החלטת המועצה לביקורת סרטים, ולהתיר את הקרנתו של הסרט “ג’נין ג’נין” של הבמאי מוחמד בכרי בבתי הקולנוע בישראל כשהוא מסתמך בג”צ העיתון הקומוניסטי “קול העם” משנות ה-50. מנימוקי ההחלטה: חופש הביטוי הוא ערך מרכזי בשיטה הדמוקרטית. על מנת לפגוע בו יש להראות כי קיימת סכנה ודאית לפגיעה בסדר הציבורי. לא ניכר כי כך הדבר במקרה זה.

יתר על כן, יש לתת לציבור לשפוט בעצמו את תכניו של הסרט ולקבוע מהי האמת. כמו כן, התייחס פסק הדין לעובדה שהסרט נאסר להקרנה רק בבתי הקולנוע, אולם לא בערוצים אחרים, מה שמוריד מאפקטיביות החלטת המועצה לביקורת סרטים, אך בינואר השנה ובצעד ללא תקדים, שופטת בית המשפט המחוזי בלוד, הלית סילש, אסרה את הקרנתו של הסרט “ג׳נין ג׳נין” בישראל והורה על החרמתם של כל עותקיו.

בית המשפט חייב את במאי הסרט לשלם פיצויים בסך 175 אלף שקל וכן הוצאות משפט בסך 50 אלף שקל. ח”כ עאידה תומא-סלימאן (חד”ש – הרשימה המשותפת) ביקרה בחריפות את פסק הדין: “כיבוש בחסות המשפט. ‏הסרט ג׳נין ג׳נין חשף את פרצופו האכזרי והפושע של הכיבוש. לא רק הממשלה מנסה להסתיר ולהשתיק זאת, אלא גם בית משפט מחוזי. ‏מוחמד בכרי עמד ביודעין כנגד כל הסיכויים ואנחנו נמשיך לעמוד לצידו ולצד העם הפלסטיני שנאנק תחת הכיבוש והדיכוי”.

טענות ההגנה של בכרי נדחו, תוך שבית המשפט קובע שמדובר בהוצאת לשון הרע נגד אדם פרטי, שנקרא על ידי מדינת ישראל לשירות מילואים במבצע “חומת מגן”, ומצא עצמו “ללא כל הצדקה מוצג בסרט כמי שבזז באיומי נשק אדם מבוגר וחסר ישע, זאת כחלק מהצגה שקרית כוללת של פשעי מלחמה שבוצעו לפי הסרט על ידי חיילי צה”ל בג’נין.” על כך העיר יו”ר הרשימה המשותפת, ח”כ איימן עודה (חד”ש): “במקום שבו מחרימים עותקי סרטים בני האדם יצפו בהם באינטרנט”.

הבמאי והשחקן מוחמד בכרי הגיב להחלטת בית המשפט לאסור את הקרנת סרטו בישראל. “אני מתכוון לערער על פסק הדין מכיוון שהוא לא הוגן, הוא מסרס את האמת שלי”, אמר. “נתתי במה לאנשים שיספרו את מה שהם הרגישו תוך כדי ‘חומת מגן’. נטען שזה שקר, שזה סילוף אמת וזה סילוף המציאות, זה לא נכון. לא עשיתי סרט נגד אנשים אלא נגד הכיבוש, נגד מדיניות של כיבוש מתמשך כבר 50 שנה”, הדגיש.

בפודקאסט בהפקת חד”ש מספטמבר אשתקד אמר עוד הבמאי בכרי: “מאז שיצא ‘ג’נין ג’נין’ לפני 18 שנה, אני והסרט נמצאים תחת מתקפה בלתי–פוסקת. זה ניסיון להרוס לי את החיים מבחינה מקצועית, שהצליח במידה רבה. מזה 18 שנים אני לא מוצא עבודה בארץ. המחיר שאני משלם הוא כבד, אבל תודה לאל יש לי מה לאכול. המתקפה עלי נועדה לאותת לאחרים, אם תעזו להביע עמדות כאלה, זה מה שיקרה לכם. זו סתימת פיות, שהיא דבר לא אנושי ולא דמוקרטי. לדוגמא, ביימתי הצגה בתיאטרון הבימה ב-2005-2004 בשם ‘סיפור אהבה יהודי–ערבי’.

ההצגה זכתה בפרס ראשון בתיאטרון פיקולו תיאטרו באיטליה, במסגרת פסטיבל ‘מחזות אהבה’. אחרי שחזרנו מאיטליה עם פרס – הורידו את ההצגה. ביטלו הצגה שהייתה הצלחת השנה, בגלל שהשתתף בה מוחמד בכרי, ‘עוכר ישראל'”.