fbpx

104 שנה למהפכת אוקטובר: לנין ברכבת – ספר בעקבות המסע ששינה את העולם

ספרה של ההיסטוריונית קתרין מרידייל עוסק במסעו המפורסם של המנהיג הבולשביקי משוויץ לרוסיה באביב 1917

במארס 1917 נודע לוולדימיר איליץ' לנין, מנהיג המפלגה הבולשביקית ששהה בגלות בעיר ציריך בשוויץ, כי שלטונו של הצאר ברוסיה קרס. מששמע את החדשות, היה לנין נחוש לשוב למולדתו בהקדם האפשרי, כדי לנצל את התנאים המהפכניים ולא לאפשר למשטר בורגני להתבסס.

עם זאת, בפני המנהיג הגולה ניצבה בעיה – בדרכו ממקום מושבו בשוויץ הנייטרלית אל רוסיה היה עליו לחצות את אירופה, השרויה עדיין בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה. שכנותיה של שוויץ – גרמניה, אוסטריה-הונגריה, צרפת ואיטליה, היו מעורבות כולן בלחימה. כנתין רוסי לא יכול היה לנין להיכנס לגרמניה או לאוסטריה, המצויות במלחמה עם ארצו. ואילו הממשלות בצרפת, באיטליה ובבריטניה, בנות בריתה של רוסיה הצארית, ידעו היטב מיהו לנין ולא הייתה להן שום כוונה לאפשר לו לשוב לרוסיה.

לאחר ששקל כמה חלופות, הגיע לנין להסכם עם שלטונות גרמניה הקיסרית, והם אפשרו לו ולתומכיו לחצות את שטחה של גרמניה ולהגיע אל הים הבלטי בקרון רכבת חתום. כשהגיע לנין אל הים הבלטי הפליג לשוודיה, ומשם המשיך את מסעו לפטרוגרד (לימים לנינגרד, וכיום סנקט פטרבורג) ברכבת דרך פינלנד.

במסע היסטורי זה עוסק "לנין ברכבת", ספרה של ההיסטוריונית הבריטית קתרין מרידייל שתורגם לאחרונה לעברית ופורסם בהוצאת מאגנס. הספר, שיצא לאור לראשונה באנגלית בשנת 2016, משחזר את שמונה ימי המסע הגורלי, שארך יותר מ-3,000 קילומטר.

מחקר דקדקני בסגנון נגיש

על אף שמדובר בספר המבוסס על מחקר היסטורי מקורי של מרידייל, הנשען על מקורות ארכיוניים שנחשפו לראשונה, מדובר בספר פופולרי הכתוב בסגנון נגיש. הספר נקרא כמותחן פוליטי, וזו מעלתו העיקרית. העלילה מתקדמת בסדר כרונולוגי בשני קווים מקבילים: ההתרחשויות הפוליטיות בפטרוגרד – הפגנות הפועלים והחיילים, התככים במסדרונות השלטון, ועלילות הריגול של הסוכנים הבריטיים והגרמניים – ומסעם של לנין ותומכיו בדרך אל העיר. בשלושת הפרקים האחרונים מתאחדים שני הקווים, עם הגעתו של לנין לבירה.

בין השאר מקדישה מרידייל פרק שלם לדיון בעלילות השקריות שהצמידו ללנין המעצמות המערביות ואויביו ברוסיה. אלה ביקשו במשך שנים רבות להכפישו בטענה ששימש סוכן של שירות הביון הגרמני ואף נהנה מסיוע כספי מצד ממשלת גרמניה – "הזהב הגרמני" הידוע לשמצה. כאן יורדת מרידייל לפרטים ובוחנת את הטענות בדקדקנות. למרות שלדעתה "יש מקום לשער שמשהו מן המיליונים הגרמניים של פרבוס התגלגל לקרן המאבק של לנין", בתום הדיון היא מודה ביושר, כי אין אף ראיה לכך: "הוכחות לא היו אפוא, אלא רק הנחות סבירות ושקרים… איש לא תיעד תנועה של כסף גרמני לחשבונות בולשביקיים".

על אף העמדה העוינת לפרקים שנוקטת המחברת כלפי לנין והבולשביקים, ספרה מאפשר להתרשם מאישיותו יוצאת-הדופן של לנין. הדוגמא המובהקת ביותר לכך היא שינוי המדיניות שהוביל עם הגעתו לעיר.

לאחר "מהפכת פברואר" 1917, בה נפל שלטונו של הצאר ורוסיה הפכה רפובליקה, התגבש בפטרוגרד שלטון חדש, בורגני, בהשתתפות הליברלים, השמרנים המתונים ואף המנשביקים בעלי ההשקפות הסוציאל-דמוקרטיות. גם ראשי המפלגה הבולשביקית בפטרוגרד נטו תחילה להשלים עם קיומו של השלטון החדש ולשתף פעולה עמו. "לפני בואו [של לנין] הייתה המפלגה שרויה במבוכה די גדולה. לא היה קו עקבי ומוגדר. בעיני הרוב נדמתה המשימה של תפיסת השלטון המדיני בבחינת אידיאל רחוק, ולא הוצגה, על פי רוב, כיעד קרוב ודוחק. המחשבה המקובלת הייתה כי די לתמוך בממשלה הזמנית… זגזוגים ומחלוקות היו תופעה אופיינית", מצטטת מרידייל את אחד מחברי המפלגה.

מיד עם הגעתו לפטרוגרד, מיהר לנין להעמיד את חבריו על טעותם, ולשנות את המדיניות הבולשביקית מן הקצה אל הקצה: "שום תמיכה בממשלה הזמנית, שום שיתוף פעולה עם מפלגות אחרות". מעמדת מיעוט תבע לנין להיאבק בממשלה הזמנית עד להעברה מוחלטת של השלטון לידי הפועלים, החיילים והשכבות העניות בקרב האיכרים. הוא סירב להסכין עם מדיניות "הדפנסיזם המהפכני" לה הטיפו המנשיביקים, שמשמעותה המשך הקזת דמו של העם הרוסי במלחמה האימפריאליסטית. דבקותו של לנין בעקרונותיו הוכיחה את עצמה: פחות משנה לאחר מכן כבר אחזו הבולשביקים בשלטון ברוסיה.

ניתוח היסטורי חסר

אך ההתמקדות במנהיגותו של לנין, מרשימה ככל שהייתה, אינה יכולה להחליף ניתוח פוליטי ומעמדי של המציאות המהפכנית ברוסיה. מרכיבים אלה די נעדרים מספרה של מרידייל, ומבחינה זו אין בכוחו להסביר את השינויים הכבירים שהתחוללו באותה תקופה. חולשה נוספת של הספר כמחקר היסטורי העוסק במהפכה ברוסיה היא התבססות-היתר שלו על מקורות ארכיוניים שמקורם בשירותי הביון ובשירותים הדיפלומטיים של המעצמות האימפריאליסטיות הגדולות, ובראשן בריטניה.

נקודת תורפה שונה נעוצה בתרגום ובעריכה. ניכר שאלה נעשו בחופזה וברישול מסוים, באופן שאינו אופייני להוצאה מכובדת ברמתה של מאגנס. ביטויים רבים תורגמו מאנגלית באופן מילולי, למרות שאין להם פשר בעברית. כמו כן, בכמה מקומות נפלו טעויות של ממש (לדוגמא החלפת "הרוסית" ב"הגרמנית").

בסיכום, על אף שאינו חף מבעיות ויש לקרוא אותו בעין ביקורתית, "לנין ברכבת" הוא ספר מעניין החושף פרטים חדשים על אודות האירועים שקדמו למהפכת אוקטובר 1917. למרות שהקריאה בספר אינה יכולה לשמש תחליף לקריאה בכתביו של לנין וללימוד שיטתי של מהפכה זו, היא בהחלט מהנה ומצליחה להחיות משהו מהאווירה המהפכנית של התקופה.

לנין בעת הגעתו ברכבת לפטרוגרד (ציור של קונסטנטין אקסיונוב)

אנו עושים מאמצים להביא ידיעות בדוקות ומדויקות, ולא להפר זכויות יוצרים. אם נתקלת בטעות או בהפרת זכויות יוצרים, אנא פנה/י אלינו בהקדם במייל info@zoha.org.il

דילוג לתוכן