ב-3 בנובמבר 1918 קמה המפלגה הקומוניסטית האוסטרית ; חברי המפלגה הובילו את ההתנגדות לכיבוש הנאצי

ב-12 בנובמבר 1918 המפלגה הקומוניסטית האוסטרית יחד עם "צבא ההתנגדות של האנשים" שהצטרף למפלגה הקומוניסטית האוסטרית ניסו לתפוס את השלטון ללא תיאום עם בריה"מ ותוך שעות דוכאו על ידי המפלגה הסוציאל דמוקרטית ששלטה באוסטריה באותו הזמן. יש המתייחסים לכך "כמלחמת האזרחים האוסטרית" לאחר מלחמת העולם הראשונה, במהלכה התפרקה האימפריה האוסטרו – הונגרית וקמה על חורבותיה אוסטריה החדשה.

ב-1933 המפלגה הקומוניסטית האוסטרית הפכה לא חוקית תחת השלטון האוסטרו פשיסטי של אנגלברט דולפוס, קנצלר אוסטריה בין השנים 1932 ל-1934, המפלגה הסוציאל דמוקרטית הפכה גם כן ללא חוקית ופעלה בשיתוף עם המפלגה הקומוניסטית במחתרת.

ב-12 בפברואר 1934 התרחש ניסיון התנגדות נוסף של ליגת ההגנה הרפובליקאית להגנה על הדמוקרטיה נגד הפאשיזם, הניסיון גם כן נכשל. לאחר כישלון ההתנגדות, מספר החברים במפלגה הקומוניסטית האוסטרית גדל מ-4,000 ל-16,000. לאחר הסכם ריבנטרופ – מולוטוב ב-1939 אחד ממייסדי המפלגה הקומוניסטית האוסטרית פרנץ קוריטשונר הועבר מבריה"מ לידי הנאצים בגרמניה ונרצח באושוויץ ב-1941. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, הסובייטים שינו את הגישה שלהם ומיהרו לתמוך בקומוניסטים האוסטרים.

בזמן מלחמת העולם השנייה, המפלגה הקומוניסטית האוסטרית לחמה כתף אל כתף עם החקלאים, הארגונים הדתיים המונרכיסטים וכו' נגד הכיבוש הנאצי באוסטריה ושיחקה תפקיד משמעותי בתנועת ההתנגדות האוסטרית. המפלגה הקומוניסטית האוסטרית נהגה לבקר את הסוציאל דמוקרטיה האוסטרית כבעלת ברית של הבורגנים וככזאת המחזיקה את הבורגנים בשלטון. הקומוניסטים האוסטרים ראו ב-1918 כשנה בה נפתחה בפני העם האוסטרי אפשרות לכונן מדינת פועלים ולהתקדם לסוציאליזם.