לב-30 באוקטובר 1910 נולד אחד מגדולי המשוררים הספרדים במאה ה-20: מיגל ארננדס

ב-30 באוקטובר 1910 נולד אחד מגדולי המשוררים הספרדים במאה ה-20: מיגל ארננדס. הוא נולד למשפחה של איכרים עניים במזרח ספרד וכילד חילק את זמנו בין בית הספר לעבודות חקלאיות. שלושה משבעה אחיו מתו בילדות. בגיל 14 נטש ארננדס את הלימודים אבל המשיך לפקוד את הספרייה העירונית.

ב-1929 פרסם את שיריו הראשוניים וב-1932 עבר להתגורר במדריד שם פגש את המשורר הקומוניסטי הצ’יליאני פבלו נרודה. עם פרוץ מלחמת האזרחים בספרד ב-1936, המשורר הצטרף למפלגה הקומוניסטית והתגייס לצבא הרפובליקאי שנלחם בפשיזם. ב-1937 השתתף בוועידה הבינלאומית של הסופרים האנטי-פשיסטיים שנערכה בפאריס ושיריו מתורגמים לשפות רבות. עם נפילת הרפובליקה ב-1939 ברח ארננדס לפורטוגל, שם נעצר וגורש לספרד בה נידון למוות. מאוחר יותר שונה גזר-דינו למאסר-עולם, אך הוא נפטר ממחלת השחפת בבית הכלא בשנת 1942. ארננדס פרסם בחייו שבעה ספרי שירה. ההוצאה לאור “רימונים” פרסמה אוסף משירי ארננדס בתרגומו של מנחם ארגוב.

נרודה שהיה חתן פרס נובל לספרות בשנת 1971, כתב על חברו: “לזכור את מיגל הרננדס שנעלם בעלטה ולזכור אותו באור מלא, היא חובתה של ספרד, חובה של אהבה. מעטים המשוררים הנדיבים והמוארים כמו הבחור מאוריאוּאֶלָה אשר פסלו יבנה יום אחד בין פרחי ההדר של ארצו הרדומה. למיגל לא היה האור המלא של הדרום כפי שהיה למשוררים של אנדלוסיה אלא אור של אדמה, של בוקר מאובנת, אור סמיך של כוורת מתעוררת. עם החומר הזה קשה כמו זהב, חי כמו הדם, הוא שרטט את שירתו המתמשכת. זה היה האיש שבאותה שעה של ספרד הוציא את הצל לגלות! חובתנו להוציא אותו עכשיו ותמיד מכלאו הקטלני, להאיר אותו באומץ ליבו ובייסוריו, ללמד עליו כדוגמה של לב טהור! להאיר אותו! להאיר אותו בהלמות של זיכרון, שיתגלה בגלי הבהירות, מלאך של תהילה ארצית שנפל בלילה חמוש בחרב האור!”