fbpx

ז'ורז'ה פרננדו בראנקו דה סמפאיו נולד ב-18 בספטמבר 1939 ; מזכ"ל המפלגה הסוציאליסטית ונשיא פורטוגל

יום בהיסטוריה סוציאליסטית

ז'ורז'ה פרננדו בראנקו דה סמפאיו נשיא פורטוגל בין השנים 1996 ל-2006, ראש עיריית ליסבון ומזכ"ל המפלגה הסוציאליסטית נולד ב-18 בספטמבר 1939 בליסבון. סבתו מצד האם, שרה בן סלימן בן סעוד הייתה יהודיה ממרוקו, שהגיעה לפורטוגל עם משפחתה לקראת סוף המאה ה-19. היא נישאה לקצין צי פורטוגלי קתולי פרננדו ברנקו, לימים שר החוץ של פורטוגל. ז'ורז'ה סמפאיו לא ראה עצמו כיהודי, אלא כחסר דת, אך הצהיר שהוא גאה בשורשיו היהודים. אחיו של ז'ורז'ה הוא הפסיכיאטר דניאל סמפאיו שנולד ב-1946

סמפאיו למד משפטים באוני' ליסבון ונבחר לתפקיד יו"ר אגודת הסטודנטים אז התחיל את הקריירה הפוליטית שלו, בין 1960 ל-1961 היה ממובילי מרד הסטודנטים נגד השלטון הפשיסטי והמשטר הפשיסטי של אסטאדו נובו, כעורך דין הגן על זכויות אדם, חופש פוליטי וזכויות מפגינים, השתתף במספר תיקים מפורסמים מאותה תקופה, בין היתר היה אחראי על ניסוח מסמך המגן על זכותו של מריו סוארשס להישאר בפורטוגל, סוארשס לימים נשיא וראש ממשלת פורטוגל. בזמן מהפכת הציפורניים, ביום בו היא פרצה, סמפאיו שהיה במיטתו באותה שעה התעורר משיחת טלפון מחברו שסיפר לו על המתרחש בחוץ, סמפאיו מיהר למשרד ולאחר זמן מה שב לביתו לאור הוראת הכוחות המהפכנים להישאר בבתים, לימים הגה את הסיסמא: "תמיד 25 באפריל!" "25 de Abril, sempre!"

לאחר מהפכת הציפורנים ב-1974 ייסד סמפאיו מפלגת שמאל קטנה משלו, ואף כיהן לתקופה קצרה באחת מהממשלות הזמניות של המהפכנים שהפילו את השלטון הפשיסטי של סלזאר, כסגן שר לענייני שיתוף פעולה בינלאומי, אך הוא הפסיק פעילות זו לאחר זמן קצר. הוא חזר לפעילות פוליטית ב-1978, עת הצטרף למפלגה הסוציאליסטית, בה היה חבר עד מותו.

שנה לאחר תחילת פעילותו הפוליטית המחודשת, ב-1979 הוא נבחר לראשונה לפרלמנט של פורטוגל, כנציג מטעם ליסבון ובמקביל, החל משנה זו ועד 1984 היה גם חבר בוועדה האירופית לזכויות האדם, גוף כלל אירופאי, ששימש עד 1998 כגוף ביניים, מעין מסננת לפניות של אנשים פרטיים לבית המשפט האירופי לזכויות אדם. הוא שב ונבחר לפרלמנט הפורטוגלי בבחירות ב-1980, 1985, 1987 ו-1991. בשנים 1986–1987 היה יו"ר הסיעה הפרלמנטרית של הסוציאליסטים ובשנת 1989 הפך למזכ"ל המפלגה הסוציאליסטית, מפלגת האופוזיציה הראשית בפורטוגל באותה עת. הוא החזיק בכהונה זו כשנתיים, עד 1991.

במקביל לכהונתו כמנהיג המפלגה, ב-1989 הוא נבחר לראש עיריית ליסבון (נכנס לתפקיד בראשית 1990) ושוב ונבחר ב-1993. הוא כיהן כראש העיר שש שנים, עד ראשית 1996. לקראת סיום תקופת כהונתו השנייה הודיע סמפאיו כי ירוץ לתפקיד נשיא המדינה. בתפקיד זה כיהן עד אז, במשך עשר שנים – שתי הקדנציות המותרות על פי החוקה, מריו סוארש, המנהיג הסוציאליסטי הקודם. ב-14 בינואר 1996 נערכו הבחירות לנשיאות. סמפאיו ייצג בבחירות אלה את מחנה השמאל, ולמולו התייצב מועמד מפלגות המרכז – ימין, אניבל קבאקו סילבה, ראש הממשלה. סמפאיו ניצח 54% – 46% וב-9 במרץ 1996 נכנס לתפקיד נשיא פורטוגל, במקום סוארש. בתקופתו גם העבירה פורטוגל בהסכמה, מאולצת אמנם, את מקאו, לשליטתה של סין. סמפאיו גם נודע כתומך נלהב בעצמאותה של מזרח טימור מאינדונזיה.

סמפאיו מת לפני 8 ימים, ב-10 בספטמבר 2021 בגיל 82

צילום: ויקיפדיה

אנו עושים מאמצים להביא ידיעות בדוקות ומדויקות, ולא להפר זכויות יוצרים. אם נתקלת בטעות או בהפרת זכויות יוצרים, אנא פנה/י אלינו בהקדם במייל info@zoha.org.il

דילוג לתוכן