איש השלום ואחוות העמים ; הנרי קוריאל נולד ב-13 בספטמבר 1914 פעל לשלום בין עמי ערב לישראל

ב-13 בספטמבר 1914 נולד בקהיר אנרי קוריאל מהמנהיגים הקומוניסטים הבולטים במצרים בשנות ה40′ של המאה ה-20′, למשפחה יהודית – איטלקית, אביו היה בנקאי והמשפחה התגוררה בבית רחב ידיים ברובע זאמלכ. בן דודו היה אוג’ניו קוריאל, פיזיקאי ופעיל אנטי-פשיסטי, שנרצח בשנת 1945. אחיו, ראול קוריאל, היה ארכיאולוג שהתמחה בנומיסמטיקה ובלימודי מרכז אסיה. אנרי למד בבית ספר נוצרי פרטי בקהיר. על אף זיקתו למצרים, הוא לא שלט בשפה הערבית. בשנת 1943 הקים את התנועה הקומוניסטית “התנועה לשחרור לאומי”, אשר בשנת 1947 הפכה ל”תנועה הדמוקרטית לשחרור לאומי”. חברי התנועה דרשו שבריטניה תעזוב את פלשתינה ובמקביל ניסו להבטיח שההפגנות לא יקבלו אופי אנטישמי. כאשר מפגינים תקפו חנות בבעלות יהודית באל-מנסורה, עמדו אנשי התנועה בפתח החנות והגנו עליה התנועה משכה אליה מוסלמים וקופטים מהאינטליגנציה וגם ממעמד הפועלים.

קוריאל נעצר פעמים רבות עקב פעילותו הפוליטית ובזמן המלחמה הישראלית-ערבית 1948, הוא ופעילים קומוניסטים נעצרו בגלל תמיכתם בתוכנית החלוקה של האו”ם והואשמו בתמיכה בציונות. ובשנת 1950 אולץ להגר ממצרים על ידי שלטונו של המלך פארוק והתיישב בפריז, שם הקים יחד עם גולים יהודים קומוניסטים נוספים את שלוחה של התנועה, שנקראה “קבוצת רומא”. קוריאל וקבוצת רומא פעלו לקידום פתרון לא אלים לסכסוך הערבי ישראלי כבר בשנות החמישים. הוא היה בקשר עם המפלגה הקומוניסטית הישראלית וארגן מפגשים בין ישראלים, מצרים וקומוניסטים ממדינות ערב נוספות ועודד תמיכה ישראלית בחזית הלאומית לשחרור אלג’יריה. בשנת 1976 יזם מפגשים בין קומוניסטים ישראלים לבין קומוניסטים פלסטינים, אשר נודעו כ”שיחות פריז”. נציגי אש”ף כללו את עיסאם סרטאווי, ובצד הישראלי היו חברי “אנשי המועצה לשלום ישראל-פלסטין” בהם אורי אבנרי דניאל עמית ומתי פלד. בספר ‘על מזבח השלום’ קוריאל טען שתנועתו קיבלה את תוכנית החלוקה במלואה למרות התנגדותן של רוב המפלגות במצרים. “התנועה הסבירה שאין להיגרר אחר המנהיגים הערביים הריאקציוניים אשר דרשו יחד עם הפשיסט הנודע המופתי הירושלמי להשליך את היהודים לים”. מאחורי התגייסות מדינות ערב לסיכול הקמת שתי המדינות עמד האימפריאליזם הבריטי שקיווה להנציח את שלטונו בעזרת שיסוי הצדדים זה בזה תוך סיכול התביעות הלאומיות המצריות ובניגוד לאינטרסים של הערבים הפלסטינים. מנהיגי המדינות הערביות, ביקשו להסיט את ההמונים מבעיותיהם, הם הנושאים באחריות לפי קוריאל להיווצרותה של בעיית הפליטים הפלסטינים. אחרי מלחמת סיני, היה כמעט בלתי אפשרי לטעון במצרים כי אפשר להגיע לשלום עם מדינת ישראל. התנועה הקומוניסטית תמכה עתה בלאומית פאן-ערביות אנטי-אימפריאליסטית.

כתוצאה מכך גורשו קוריאל וקבוצת רומא מכל הקבוצות הקומוניסטיות המצריות. קבוצת רומא הסיטה את מאמציה לתמיכה בקבוצות אנטי-קולוניאליסטיות ברחבי העולם השלישי, בהם תנועת “החזית לשחרור לאומי” באלג’יריה הקונגרס הלאומי האפריקני בדרום אפריקה, זימבבואה ואנגולה. בנוסף, קוריאל וקבוצת רומא תמכו במשפחות אסירים קומוניסטים מצרים שנכלאו בתקופת שמשטר נאצר בין השנים 1959 ל-1964. הוא היה חלק מרשת ז’אנסון, שסייע בצרפת לחזית השחרור הלאומית. באוקטובר 1960 קוריאל נעצר על ידי משטרת צרפת ונכלא ל-18 חודשים והיה מועמד לגירוש מצרפת. בזמן שהיה אמור להיות מגורש, נחתם הסכם השלום בין צרפת והחזית הלאומית לשחרור אלג’יריה והוא לא גורש מצרפת. בעת שהותו בכלא הקים קוריאל את תנועת סולידריות (Solidarité) שמטרתה לסייע לקבוצות פוליטית מילנטנטיות, קומוניסטיות או אנטי פשיסטיות ברחבי העולם.

ביוני 1976 פורסמה כתבה במגזין השמרני הצרפתי Le Point שהאשימה את קוריאל ותנועת סולידריות בקשר, סיוע ותמיכה כלכלית בקבוצות טרור ברחבי העולם. לטענת העיתון, סולידריות אימנה פעילים מכל רחבי העולם בזיוף מסמכים, שימוש בחומרי נפץ, ניווט, הסוואה ועוד. קוריאל עצמו לא היה מעורב בשום פעילות טרור. בעקבות החשיפה קוריאל הואשם שהיה בקשר עם הק.ג.ב. והושם במעצר בית, הוא שוחרר כאשר החשדות נגדו הוסרו. ב-4 במאי 1978 נרצח קוריאל בפריז. מספר ארגונים נחשדו ברצח, אולם לא נמצאו אשמים. חבריו של קוריאל האמינו כי, ייתכן, והמאמר במגזין בלה פוינט ופרסומים אחרים שבאו אחריו בעיתונות הצרפתית הובילו להתנקשותו. על מנת לְהָזֵם את המשמעות הם העבירו לסופר הצרפתי, ז’יל פרוט, מידע על קוריאל על מנת שיכתוב עליו ספר.

וב-1984 פורסם הספר A Man Apart: the Life of Henri Curiel (איש החוץ: חייו של אנרי קוריאל).הוא הובא למנוחות בבית הקברות פר לשז. בנו הוא העיתונאי הצרפתי אלן גרש. לזכרו הוקמה “Henri Curiel Society” העוסקת בהנצחתו וקידום מורשתו. בשנת 1982 יצא בעברית, בהוצאת מפרש ספר על משנתו ופועלו של קוריאל, “על מזבח השלום”. בספר ביוגרפיה, תיאור הרקע ההיסטורי לפועלו ודברים לזכרו.