אדית גימראי לודוביק פסיכואנליטיקאית, אשת שמאל עקבית, סופרת ומשוררת הונגריה נולדה ב-8 בספטמבר 1896

ב-8 בספטמבר 1896 נולדה המשוררת, הסופרת והפסיכואנליטיקאית אדית גימראי לודוביק למשפחה יהודית בעיר בודפשט, הוריה הזדהו עם תנועת ההשכלה היהודית, אביה של אדית היה “יועץ חצר מלכותי” ודודה היה הפסיכואנליטיקאי אישטוואן הולוש, באמצעותו התוודעה אדית לזיגמונד פרויד ולעולם הפסיכיאטריה המתפתח. את הקריירה הספרותית האנטי-מלחמתית שלה החלה בשירים נגד המלחמה בחוג של לאיוש קשאק. ב־5 בדצמבר 1914 התחתנה עם מהנדס הכימיה לאיוש ארווין רני בבודפשט, בשנת 1917 המירה את דתה לנצרות, נישואיהם הסתיימו בגירושין בשנת 1919 בשנת 1918 הצטרפה לחוג הספרותי “חוג יום ראשון”, בשנת 1919 ראה אור כרך שיריו הראשון שלה שכותרתו הייתה “שיריה של אדית רני”.

בתקופת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית עבדה תחת הנהגתו של ארנה לורשי בקומיסריאט לחינוך ציבורי. לאחר נפילת הרפובליקה, הסתתרה זמן מה בדירתו של הסוציולוג (ושר ללא תיק בממשלתו של מיהאי קארואי) אוסקר יאסי, אך הלשינו עליה. תחילה היא ברחה עם אשתו הראשונה של הפילוסוף המרקסיסט ג’רג’ (ג’ורג’) לוקאץ’, הציירת הרוסייה ילנה גרבנקו. בשנת 1920 נמלטה לווינה עם ניירות מזויפים מושאלים ועם עשרה כתרים שהוחבאו בתוך שפופרת של משחת שיניים. היא סירבה לעזרת הוריה וניסתה להתפרנס מעבודתה. תחילה עבדה במפעל לייצור מטריות ואחר כך כזבנית בחנות הספרים “הלר פרלאג”.

היא נסעה מווינה תחילה לסלובקיה ואחר כך לקלוז’-נאפוקה. עם זאת, גורשה מרומניה בגלל פעילותה הקומוניסטית. היא הכירה את לאסלו גליק, שעבד במשלחת הסחר הסובייטית בפראג. הם התחתנו במהרה ואז עברו לברלין. גימראי (אז גליק) התגוררה בבירה הגרמנית בין השנים 1923 עד 1933. שם עסקה תחילה בעיצוב שמלות וגם בעיצוב בסרטים עבור אליזבת ברגנר. היא פגשה שם את ברטולט ברכט, איליה ארנבורג ואולגה טשצ’ובה.
הפיקה תרגומים עבור “הפיהרר פרלאג”, מוציא לאור של האיגוד המקצועי הקומוניסטי, ועסקה בתרגום ובצילום, וערכה את עיתון המפלגה הקומוניסטית “רוטה הילפה”. היא הורחקה מהמפלגה הקומוניסטית הגרמנית בשנת 1934, אך לא נפרדה מרעיונות קומוניסטיים.

במקביל המשיכה בלימודיה הפסיכולוגיים. בשנת 1929 עברה הכשרה אנליטית בניהולו של אוטו פניכל. שהתה חצי שנה בפריז, במהלכה ארגנה את התערוכה הראשונה של הצייר ההונגרי-יהודי לאיוש טיהני בפריז. מכיוון שהנציגים הרשמיים של ה”איגוד הפסיכואנליטיקאים הגרמני” לא אהדו את השקפותיה הפוליטיות השמאליות של גימראי, נדחתה קבלתה למכון הפסיכואנליטיקאים בברלין, אך היא השתתפה בכל ההרצאות והסמינרים במשך שלוש שנים. גליק אדית העבירה הרצאה במאי 1933 תחת הכותרת “מבוא לניתוח הילדות”, וב־20 ביוני 1933 נתנה את הרצאתה הרשמית הראשונה “המקרה של פסאודוגניות עם קיבוע אנאלי”.

בשנת 1933 הבריחה חומר ממשפט גאורגי דימיטרוב לשווייץ (לאחר שריפת הרייכסטאג, נעצר דימיטרוב ביחד עם שני קומוניסטים בולגרים נוספים והואשם במעשה. לנאשמים נערך משפט ראווה בלייפציג ודימיטרוב בחר להגן על עצמו, הצליח להעמיד במבוכה את חבר השופטים ולבסוף זוכה מכל אשמה). ואז חזרה אדית גליק לחיות בבודפשט. אחרי ד”ר שמואל רפפורט בשנים 1935–1936, היא טיפלה במשורר אטילה יוז’ף. המשורר התאהב בפסיכואנליטיקאית שלו, וכתב לה, בין היתר, את אחד משיריו היפים ביותר, “הכאב הגדול”. בסתיו 1936 הידרדר מערכת היחסים של אטילה יוז’ף עם הפסיכואנליטקאית, והמשורר תקף פעם אחת את אדית גימראי בסכין בגלל אהבתו הנכזבת אליה (שהיא לא נענתה לה). העיתונאי לאסלו אויווארי, ארוסה של אדית, ובהמשך בעלה, לקח את הסכין מהמשורר.[

בשל החוקים האנטי-יהודיים, כאנליטיקאית יהודייה וקומוניסטית בשנת 1938, מצבה הפך לחסרת תקנה ומטופליה המשלמים נפסקו, ולכן הפסיקה את הפרקטיקה שלה. היא קיבלה תמיכה כלכלית מארנסט ג’ונס והיגרה עם בעלה בעזרת האנליטיקאי ג’ון ריקמן, אנליסט אנגלי. הם יצאו מטרייסטה באוניה והתיישבו בסרי לנקה ב־8 בפברואר 1939. בעלה מת זמן קצר לאחר מכן מלוקמיה. לאחר מות בעלה היא רצתה לעזוב את קולומבו, אך היא הכירה את אוולין פרדריק צ’ארלס לודוביק, חוקר שייקספיר מאוניברסיטת צ’ארלס לודוביק, וראש האגודה הדרמטית האנגלית (DramSoc) באוניברסיטת קולומבו ואחר כך בפרדניה. לודוביק היה צעיר יותר ממנה בעשר שנים ממוצא: חצי הולנדי וחצי סינהלי. בשנת 1942 התחתנה עם לודוביק.

בספטמבר 1956 עברה ללונדון. שם הקימה עד מהרה את הפרקטיקה האנליטית שלה ועבדה עד גיל שמונים. היא הייתה חברה באיגוד הפסיכואנליטי הבריטי, חברה בחוג של אנה פרויד, והפכה עמיתה במרפאת המפסטד (כיום מכון אנה פרויד). השתתפה בהכשרת אנליסטים ובקונגרסים בינלאומיים. אחד המחקרים הידועים ביותר שלה היה מקרה של נערה צעירה ששרדה מחנה ריכוז, שתורגם למספר שפות. בשנת 1960 כתבה מחקר בן שלושים עמודים בנושא “גברת ג’ויס אדוארדס”. בשנת 1985, כאשר בעלה נפטר, היא עברה לבית של עמיתיה וחבריה, אן-מארי וג’וזף סנדלר בלונדון. הלא נפטרה שנתיים לאחר מכן בגיל 91.