fbpx

אברהם קאהאן; סופר, עיתונאי, מורה ומנהיג עובדים יהודי – אמריקאי מת ב-31 באוגוסט 1951 בניו יורק

יום בהיסטוריה סוציאליסטית

אברהם (אייב) קאהאן סופר, עיתונאי, מורה ומנהיג פועלים יהודי – אמריקאי מת ב-31 באוגוסט 1951 בעיר ניו יורק. קאהאן נולד ב-1860 בפברז'ה, פלך וילנה בליטא שהייתה דאז חלק מהאימפריה הרוסית, למשפחה דתית וקשת יום בעקבות ההתנקשות באלכסנדר השני, קיסר רוסיה, נעצרו חלק מחבריו בתא היהודי-קומוניסטי בווילנה על ידי המשטרה. קאהאן קיבל מאמו אזהרה על המעצרים והספיק להעלים את חומרי התעמולה שהיו ברשותו לפני שהמשטרה הגיעה לבצע חיפוש בדירתו. לאחר שקיבל אזהרה מפורשת מאחד השוטרים, ולאחר שערכו חיפוש נוסף וממושך בדירתו, נאסר עליו לעזוב את העיר והוא היה נתון למעקב משטרתי. קאהאן החל לחשוב על דרך מילוט. הפוגרומים ביהודים באותם שנים שנקראו "סופות בנגב" והתרחשו בין השנים 1881 ל-1882 באזור אוקראינה ורוסיה, עודדו את קאהאן לעזוב סופית לארה"ב. קאהן נחלק בין שתי תנועות, האחת ביל"ו שהיגרה לפלשתינה והשנייה "עם עולם" שעודדה יהודים – רוסים משכילים להגר ולהשתקע בארה"ב וראתה בהגירה לספר אידיאל ולא רק פתרון זמני, לתנועה זו השתייך קאהאן.

ביוני 1882 החליט קאהאן להשתקע בניו יורק וכמהגר חדש התפרנס מעבודות שונות כייצור סיגריות ומוצרי פח. עוד מימיו ברוסיה כסוציאליסט נלהב, הוא החל להקדיש את זמנו הפנוי מעבודתו ומלימודיו להפצת רעיונותיו בקרב הפועלים היהודים בעיר, וכך נעשה למנהיג פועלים סוציאליסט בקרב אנשי הקהילה, והיה הראשון שנשא נאומים סוציאליסטיים ביידיש בארצות הברית.

קאהאן ערך וכתב כמעט בכל העיתונים הסוציאליסטיים שהתפרסמו באמריקה ביידיש. כשנה לאחר בואו כבר שלט בשפה האנגלית, כך שהחל ללמד מהגרים אנגלית בקורסי ערב. בשנת 1886, כארבע שנים לאחר הגעתו לארצות הברית, ניסה לראשונה להוציא לאור עיתון סוציאליסטי ביידיש. הניסיון לא צלח, אך קאהאן המשיך לחפש באדיקות אכסניה ראויה להפצת רעיונותיו כמו גם עבודה ראויה שבה יוכל לבטא את כישרונו, כך שב-1890 השתתף בעריכת 'ארבייטר-צייטונג', היומון הסוציאליסטי הסדיר הראשון שראה אור בניו יורק, וב-1891 כבר היה נציגם של הסוציאליסטים האמריקנים בקונגרס של האינטרנציונל הסוציאליסטי שהתכנס בבריסל. בהמשך, בשנים 1893–1897, כבר ערך את 'צוקונפט', הירחון המדעי-ספרותי של הסוציאליסטים היהודים בניו-יורק. עם הקמת העיתון 'פארווערטס' באפריל 1897 נבחר קאהאן להיות עורכו הראשי, אך פרש מתפקידו לאחר ארבעה חודשים.

בשנת 1903, לאחר שקיבל משותפיו ל'איגוד הפאָרווערטס' (הגוף שבבעלותו היה העיתון ושהורכב מחברי איגודים מקצועיים וחברי המפלגה הסוציאליסטית) את הלגיטימציה להיות העורך הראשי של העיתון, וכפי שתיאר זאת בזיכרונותיו, 'absolute full power', הסכים לשוב ל'פארווערטס'. מאז ועד סמוך למותו, היה הדמות הדומיננטית במערכת העיתון בפרט ובחיי הציבור היהודי בכלל, במשך קרוב לחצי מאה. תפוצתו של העיתון בשנת ב-1924 הגיעה לכרבע מיליון קוראים, ובכך היה לעיתון שכתוב בשפה שאינה אנגלית המצליח ביותר בארצות הברית, ולעיתון היידי המוביל בעולם כולו.

בשנת ­1906 נמכר ה'פארווערטס' ביותר מ-­70 אלף עותקים ליום, וב-1915 נמכר בכ-200 אלף עותקים ליום. בהתבסס על ההנחה שעם כל קונה נמנו לפחות 2 קוראים נוספים, ניתן להסיק שבין השנים 1906–1917 השפיע העיתון על בין 200,000 ל-­600,000 יהודים בניו יורק ומחוצה לה. ההגבלות שהטיל הממשל האמריקני על המשך ההגירה, והתערותם של המהגרים, שעברו לצרוך תקשורת באנגלית, הובילו לירידה בתפוצת העיתון החל משנות ה-40 ואילך. אך גם בעשורים שלאחר מלחמת העולם השנייה המשיך ה"פארווערטס" להיות עיתון חשוב ומשפיע, והיווה שופר מרכזי של הקהילה היהודית בארצות הברית. עם ירידת מעמדה של היידיש, החלה לדעוך הפופולריות של העיתון. בשנות ה-80 הפך העיתון מיומון לשבועון, והוא ממשיך לצאת עד היום, במהדורה באנגלית לצד מהדורה ביידיש.

קביעת דרכו האידאולוגית של העיתון בתחילת דרכו לוותה במחלוקת קשה בין קאהאן ובין חברי האיגוד המקצועי. חברי האיגוד רצו למָצֶב את ה"פארווערטס" כעיתון סוציאליסטי בעל קו אידאולוגי מודגש ולו גם במחיר ירידה בתפוצתו. מנגד, טען קאהאן שכדי לקרב את ציבור הקוראים לסוציאליזם, כמו גם לרכוש את אמונם והערכתם, יש לנקוט צעדים שיגדילו את תפוצתו, כמו למשל גיוון בתכני העיתון מלבד סיקור חדשות מארצות הברית והעולם, לשלב סיקור ענייני היומיום של המהגרים ועולמם, כמו גם סיקור כרוניקה רכילותית, שילוב של איורים, סאטירה ובדיחות, סיפורים בהמשכים, ולמעשה, בדרך זו ליצור תחושת הזדהות אמיתית וכנה של העיתון ועורכו עם חיי המהגרים והתמודדויותיהם המורכבות בארץ החדשה שאליה הגיעו.

בעוד שיצירתו של קאהאן ביידיש הוגבלה בעיקר לתחום התעמולה, יצירתו הספרותית באנגלית הייתה תיאורית בעיקרה; ובלטה בתיאור ה"גטו" היהודי הניו-יורקי שבו חי ופעל במשך למעלה מעשרים שנה. התיאור הגרפי של המהגר היהודי-רוסי ש"עובר תהליך אמריקניזציה" קיבל תשומת-לב רבה וזכה לביקורות אוהדות הן בתקשורת האמריקנית והן בזו הבריטית.

בשנת 1920 טען כי 'שאלת פלשתינה תאפיל על השאלה היהודית', ובתום ביקורו האחרון בארץ תרם לגיבושה הסופי של נוסחה חדשה: 'הציונות היא שאלה יהודית ואילו הסוציאליזם הוא שאלה עולמית, ולכן אין ניגוד ביניהם'. לביקוריו בארץ ב-1925 וב-1929, כמו גם דיווח בגוף ראשון ממסעותיו, הייתה השפעה רבה בקרב הציבור היהודי באמריקה ובעיצובה וניסוחה של השאלה היהודית בפני ציבור המהגרים.

ב-1946, בגיל 86, לקה קאהאן בשבץ, ולפיכך חדל לתפקד כעורך הראשי של העיתון. הוא נפטר ב-31 באוגוסט 1951, בגיל 91, כתוצאה מכשל לבבי. הוא לא הותיר אחריו צאצאים. בצוואתו לא הורה במפורש להקצות סכום כלשהו מהונו (89 אלף דולר) לטובת מטרה או ארגון סוציאליסטי כלשהו בארצות–הברית. אחייניותיו הסכימו בהמלצת שותפיו לדרך, לתרום כשליש מן הסכום הזה להסתדרות העובדים העבריים בארץ ישראל. על שמו, הוקמו קתדרה וספריה לתולדות תנועת העבודה היהודית באוניברסיטה העברית

אברהם (אייב) קאהאן ; צילום: ויקיפדיה

אנו עושים מאמצים להביא ידיעות בדוקות ומדויקות, ולא להפר זכויות יוצרים. אם נתקלת בטעות או בהפרת זכויות יוצרים, אנא פנה/י אלינו בהקדם במייל info@zoha.org.il

דילוג לתוכן