ב-26 באוגוסט 1970 פרצה מחאה פמיניסטית ושביתות נשים רחבות היקף ברחבי ערי ארה”ב

ב-26 באוגוסט 1970 פרצה שביתת נשים בתפוצה ארצית ברחבי ארצות הברית, המחאה שהובלה על ידי בטי פרידן וארגון NOW (ארגון לאומי עבור נשים) 50,000 נשים חסמו צירי תנועה מרכזיים בעיר ניו יורק ובערים נוספות. המחאה הציבה מספר דרישות: גישה לשירותי בריאות, מאבק באלימות נגד נשים, שיוון חוקי, שיווין זכויות לקהילת הלהטב”ק וצדק כלכלי.

הנשים השביתו את מערכות החינוך, הצבא האמריקאי, איגודי עובדים, אוניברסיטאות ועוד. ארגון הנשים NOW משתייך לגל “השמאל החדש” שצמח בשנות ה60′ של המאה 20 וניסה להרחיב את היריעה ולתת ביטוי במאבקים לאנשים שזהותם אינה באה לידי ביטוי כמו: מיעוטים גזעיים ולאומים, מיעוטים מגדריים ומינים וכד’

השובתות החזיקו שלטים עם סלוגנים כמו: “אל תגהצו בזמן שהשביתה חמה”, “אל תבשלו ארוחת ערב – תתנו לעכברוש לרעוב”, יש לזכור כי בשנות ה70′ וגם בימנו תנועות שמרניות וניאו שמרניות ניסו בכל כוחם לשמר את מאזן הכוחות המגדרי ואת “התפקידים” המיועדים לנשים בכל תחומי החיים.

מגזין טיים כתב בזמן אמת על האירועים הארציים כי: “צעדת הנשים הגדולה ביותר.. הצעדה משכה נשים מקשת פוליטית רחבה”, ההיסטוריונית ג’ויס אנטלר שהשתתפה בצעדות ובשביתות אמרה כי רבות מהנשים שהשתתפו גם כן היו “בוגרות מחאות אזרחיות, אנטי מלחמתיות. המאבק הצליח באופן ניכר בהגברת הגישה של נשים למקומות עבודה ואוניברסיטאות, ב-1972 עברה תקנה האוסרת על אפליית נשים במקומות עבודה ואוניברסיטאות וב-1980 הוקמה וועדה לקידום הזדמנויות עבור נשים. ב-1971 עברה תקנה ראשונה להקמת מרכזי יום לילדים, ב-2014 עלות מעוני היום הייתה עדיין גבוהה מאוד. המורשת מאותו יום ממשיכה לתת את אותתיה ולנסוך השראה בנשים ברחבי העולם