בחרה לחיות במאבק – רות לוביץ’ מראשי מק”י וחד”ש נולדה ב-1 בדצמבר 1906 בורשה בפולין

תחת המנדט הבריטי פעלה המפלגה במחתרת ולוביץ’ נאסרה מספר פעמים בגין פעילותה. בתקופה זו עמדה בראש ארגון “עזרה אדומה” שסייע למשפחות קומוניסטים שנאסרו. בשנת 1946 בקשה להתמודד בראש רשימה קומוניסטית בבחירות למועצת ראשון לציון אולם מועמדותה נפסלה בידי קצין מחוז תל אביב והפסילה אושרה על ידי בית הדין העליון. הייתה ממקימי הארגון להגשת סיוע לברית המועצות במלחמתה בנאצים (“ליגה וי”) ובהמשך הייתה שותפה להקמת ליגת הידידות ישראל-ברית המועצות. בעת הקמת המפלגה הקומוניסטית הישראלית בשנת 1948, הייתה לחברת הוועד המרכזי של המפלגה.

בשנת 1949 השתתפה בכנס הפדרציה העולמית של הנשים הדמוקרטיות במוסקבה. בפילוג בשנת 1965, הייתה לוביץ’ ממקימי רק”ח, יחד עם תופיק טובי, מאיר וילנר, אמיל חביבי וסשה חנין. בין השנים 1969–1990 כיהנה כחברת לשכת המפלגה, ובין היתר מילאה תפקידים כיו”ר ועדת הביקורת המרכזית ונציגת המפלגה במועצת הסתדרות העובדים הכללית, נעמת והפדרציה העולמית של נשים דמוקרטיות. לוביץ’ הייתה ממייסדות ארגון הנשים הדמוקרטיות היהודיות והערביות, נבחרה בשנת 1952 למזכירתו הכללית ומאוחר יותר הייתה נשיאתו. כן הייתה לוביץ חברה בנשיאות הוועד למען השלום בשנת 1971 הוענק ללוביץ’ אות לנין מטעם הסובייט העליון. הייתה נשואה לזרח לוביץ’ עד למותו ב-1984 ואם לשניים, גיסה היה מרדכי אורן (מראשי מפ”ם ההיסטורית). לוביץ’ נפטרה ב-2010 בגיל 104

בהלוויתה ספד לה חבר הכנסת לשעבר דב חנין (חד”ש) – בחרה לחיות במאבק: “מבחן פוליטי ראשון לרות הצעירה, שהגיעה לארץ מפולין, הייתה שביתת הפועלים הערבים בפרדסי המושבה בנימינה, בה היא התגוררה. רות בחרה אז צד. היא הרגישה קרובה יותר לפועל הערבי העני בפרדס מאשר לבעל הפרדס היהודי העשיר. מכאן הייתה הדרך קצרה לשותפות בפרויקט הפוליטי המאתגר ביותר בארץ הזו – ייצורה של פוליטיקה משותפת ליהודים ולערבים בחברה המאופיינת דווקא בהפרדה בין שני העמים”