סאקו וונצטי, צמד אנרכיסטים איטלקים – אמריקאים הוצאו להורג ב-23 באוגוסט 1927 ; רדיפה פוליטית מזוקקת
יום בהיסטוריה סוציאליסטית
ב-23 באוגוסט 1927 הוצאו להורג צמד האנרכיסטים האיטלקים – אמריקאים ניקולה סאקו וברתולומאו ונצטי, לאחר מותם פרצו מהומות בלונדון וגרמניה במחאה על רדיפת האמריקאים את פעילי השמאל במדינתם, המונים כיתרו את שגרירות האמריקאית בפריז וחזית המועדון מולאן רוז’ בפריז נהרסה, הזעם לא שכך שנים רבות קדימה והרצון להוכיח את חפותם גבר.
סאקו וונצטי הואשמו כי ביום 15 באפריל 1920 הרגו את פרדריק פרמנטר, גזבר בבית החרושת לנעליים של חברת “סלייטר-מוריל” בבריינטרי, מסצ’וסטס, ואלסנדרו בֶּרַרְדֶלִי, איש הביטחון, ושדדו 15,766.51 דולר מכספי המפעל. בררדלי נורה ארבע פעמים בשעה שהושיט את ידו לאקדח שהחזיק בנרתיק הירך שלו; פרמנטר, שהיה בלתי חמוש, נורה פעמיים, פעם אחת בחזה, ופעם שנייה בגבו כאשר ניסה להימלט.
סאקו היה סנדלר ושומר לילה, יליד העיירה טורמג’ורה בנפת פוג’ה שבמחוז פוליה, בדרום-מזרח איטליה, שהיגר לארצות הברית בגיל 17. ונצטי היה מוכר דגים יליד וילאפַלֶטוֹ בנפת קונאו בפיימונטה, בצפון איטליה, שהיגר לארצות הברית בגיל 20. שניהם הגיעו לארצות הברית ב-1908, אך נפגשו לראשונה רק במהלך שביתה ב-1917.
דאז היו אנרכיסטים איטלקיים בראש רשימת האויבים המסוכנים בארצות הברית ונחשדו במספר מעשי פיגועים וניסיונות לרצח, כבר החל משנת 1914. מעשה הטרור הבולט ביותר בו נחשדו האנרכיסטים, היה הטמנת פצצה בביתו של התובע הכללי אלכסנדר מיטשל פאלמר, ב-2 ביוני 1919.
באותה תקופה לערך נמצא אנרכיסט אחר, אנדראה סלסדו, מת לאחר שנפל לרחוב מגובה ארבע עשרה קומות, ליד משרדי “הלשכה לחקירות” (BOI) של מחלקת המשפטים האמריקאית בבניין פארק רו שבניו יורק, בהם היה נתון במעצר במשך שמונה שבועות. סביר כי אנשי ממשל או אנשי ימין לאומני רצחהו
וזרקו את גופו מן הקומה ה-14.
התובע המחוזי, פרדריק כצמן, הדגיש את דעותיהם הפוליטיות של שני הנאשמים ואת העובדה כי סאקו שינה את שמו. למרות ששני הנאשמים היו תושבים קבועים בארצות הברית (להבדיל מאזרחים) ולכן לא ניתן היה לגייסם לשרות צבאי, טען כצמן כי הם נמלטו למקסיקו כדי שלא להתגייס לצבא ארצות הברית בעת מלחמת העולם הראשונה. בחקירתו הנגדית הודה סאקו כי שיקר לכצמן, בעת שזה ראיין אותו בזמן שישב בכלא ברוקטון וכן תקף באריכות את היחס שמקבלים בני מעמד הפועלים מן המעמד השולט בארצות הברית. אבל כצמן ניצל את שליטתו הגרועה של סאקו בשפה האנגלית ונזף בו על שהתחמק מגיוס והיגר לארצות הברית רק כדי להרוויח יותר כסף. גם במהלך המשפט התפתח בין כצמן לוונצטי עימות קשה, כאשר התובע צעק על ונצטי בעוד האחרון נופף באצבעו והתעקש כי מעולם לא רצח איש.
ב-8 באפריל 1927, לאחר שתמו כל ניסיונות הערעור, נשפטו סאקו וונצטי סופית למוות בכסא חשמלי. ההחלטה הביאה לגל מחאות עולמי. לנוכח המחאות החליט מושל המדינה לדחות את ההוצאות להורג והקים ועדה כדי לבחון את המקרה. בבדיקתו נמצא כי שניים מן הקליעים מזירת הפשע לא התאימו לאקדחו של סאקו, אולם הקליע השלישי מזירת הפשע התאים לאקדח. אף שני מומחים מטעם ההגנה שנכחו בעת הבדיקה הסכימו כי קיימת התאמה בין הקליעים. לאור מסקנה זו הסכימה הוועדה עם פסק הדין המרשיע.
סאקו וונצטי מצדם הגיבו לאורך השנים לגזר דינם בתגובות שנעו בין זלזול לדיכאון וייאוש, לסירוגין. בשנת 1926 התפרסם מאמר עליו היו השניים חתומים ואשר נכלל בפרסום מטעם הוועדה שקמה להגנתם ובו הם קראו לחבריהם לנקום את מותם. יחד עם זאת סאקו וונצטי כתבו עשרות מכתבים בהם חזרו על טענתם כי לא ביצעו את הפשע והורשעו אך ורק כיוון שהיו אנרכיסטים.
לסאקו וונצטי לא היה כל רישום פלילי קודם, אבל הם היו מוכרים לשלטונות כפעילים קיצוניים ותומכים של לואיג’י גלֶאני. שניהם טענו כי הם קורבנות של דעות קדומות ונידונו על פשע שלא ביצעו. אולם, לכל אורך הדרך הם לא ניסו להתכחש לחבריהם האנרכיסטיים, או לאמונתם באשר ללגיטימיות של פעולות אלימות כנגד הממשל. כפי שאמר ונצטי בעת נאומו האחרון לשופט ת’ייר: “לא הייתי מאחל לכלב או לנחש, ליצור הנחות ביותר עלי אדמות – לא הייתי מאחל לאיש מהם מה שסבלתי על דברים שאינני אשם בהם. אבל אני מאמין שסבלתי בגלל דברים שאני אשם בהם. אני סובל כיוון שאני קיצוני, ואכן אני קיצוני; סבלתי מפני שאני איטלקי, ואכן אני איטלקי… גם אם היית יכול להוציא אותי להורג פעמיים, ואם הייתי יכול להיוולד עוד פעמיים, הייתי עושה שוב מה שעשיתי כבר.” (דברי ונצטי ב-19 באפריל 1927, בדדהאם מסצ’וסטס, בבית המשפט של מחוז נורפוק).
שלושה חודשים אחר כך, התפוצצו פצצות ברכבת התחתית של ניו יורק, בכנסייה בפילדלפיה ובבית ראש עיריית בולטימור. ביתו של אחד מחברי חבר המושבעים פוצץ אף הוא. פצצה החריבה אף את ביתו של המוציא להורג. לבסוף, בשנת 1932 הגיעה שעת הנקם אף לשופט ת’ייר. לאחר שביתו חרב בפצצה, הוא עבר להתגורר במועדון בו היה חבר וחי שם עד ליום מותו, תחת שמירה רצופה. בשנת 1971 הוציא הבמאי האיטלקי ג’וליאנו מונטלדו סרט קולנוע מוערך בשם “Sacco e Vanzetti” על הפרשה.
אנו עושים מאמצים להביא ידיעות בדוקות ומדויקות, ולא להפר זכויות יוצרים. אם נתקלת בטעות או בהפרת זכויות יוצרים, אנא פנה/י אלינו בהקדם במייל info@zoha.org.il
