הכומר קמילו טורס – מהפכן בגלימה: ספר חדש בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה

ספרו של ד”ר איתן גינזברג “קמילו טורס: מהפכן בגלימה” פורסם באחרונה בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה. הספר עוסק בחייו של הכומר ולוחם הגרילה הקולומביאני קמילו טורס רסטרפו (1929 – 1966), ממבשריה של “תיאולוגיית השחרור” באמריקה הלטינית. המשימה שנטל על עצמו טורס בשנות ה-60 של המאה ה-20 הייתה לבנות עולם טוב וצודק יותר לאזרחיה המוחלשים של קולומביה. חזונו היה מורכב מהשקפת עולם סוציאליסטית, תיאולוגיה פורצת דרך, מחקר אקדמי מעמיק ומאמץ ארגוני גדול, המחוברים לתחושת שליחות דתית נפעמת ולחלום על צדק לכל.

גינזברג הוא עמית מחקר במכון סברדלין להיסטוריה ותרבות של אמריקה הלטינית באוניברסיטת תל-אביב ומלמד במכללות האקדמיות אחווה וספיר. מחקריו מתמקדים במצבם של האיכרים, בתנועות גרילה וברצח-עם באמריקה הלטינית. והוא מחברם של כמה ספרים, בהם אחד הראוי לציון: “ג’נוסייד – מפגש ועימות: השמדת העמים האינדיאנים של אמריקה הספרדית” (האוניברסיטה הפתוחה, 2009).

צ’ה גווארה הקתולי

טורס, המכונה במולדתו “צ’ה גווארה הקתולי”, היה בן לאחת המשפחות הליברליות המבוססות בבוגוטה, וממקימי הפקולטה לסוציולוגיה של האוניברסיטה הלאומית. ב-1965 ניסה לייסד תנועה פוליטית עממית-שמאלית שתתפוס את מוקדי הכוח ומוסדות השלטון במדינה ותכונן חברת מופת המושתתת על ערכי הצדק והשוויון. כישלונו לממש את חזונו בדרכים פוליטיות הביא אותו להצטרף כלוחם לשורות “הצבא לשחרור לאומי” – ארגון גרילה שהוקם באותה שנה בהשראת המהפכה הקובנית והפועל עד ימינו. טורס נפל בקרב נגד כוחות הממשלה בפברואר 1966, והוא בן 37 בלבד.

בספרו המפורט (350 עמודים!) מקיף גינזברג שורה ארוכה של נושאים, הרבה מעבר לטורס ולפועלו: תולדות קולומביה בעידן המודרני; המערכת הפוליטית של המדינה הלטינו-אמריקאית במאה וחמישים השנים האחרונות; תפקידה של הכנסייה הקתולית בהקשר המקומי, הלטינו-אמריקאי ואף העולמי; ובחינה לרוחב ולעומק, היסטורית אך גם אקטואלית של המבנה החברתי בקולומביה – בייחוד של האיכרים ובני העמים המקוריים (ה”אינדיאנים”).

זה ספר ראשון בעברית העוסק במכלול נושאים אלה. אם וכאשר יתורגם לאנגלית או לספרדית, אין ספק שיתרום נדבך חשוב להבנת תולדות קולומביה המודרנית ובייחוד לפענוח כמה מחידות חייו של טורס. הספר משקף מחקר מקורי פרי עבודה רבת שנים של המחבר, ואיננו מסתפק בסינתיזה של מחקרים קודמים.

“הכומר הלוחם”, כפי שהוא מוכר באמריקה הלטינית, הותיר אחריו מורשת פוליטית ענפה. גם כיום רבים מעלים אותו על נס, והוא זוכה במעמד של כבוד בדומה לדמויות מהפכניות כמו ארנסטו “צ’ה” גווארה, פידל קסטרו הקובני, אמיליאנו ספאטה המקסיקני,  חוסה מריאטגי הפרואני וסלבדור איינדה הצ’יליאני.

האלימות כחוויה מכוננת

האלימות הרצחנית השיטתית של בעלי ההון ובעלי האדמות כלפי פועלים, איכרים, בני העמים המקוריים ובני העבדים השחורים היא חלק בלתי נפרד מתולדות קולומביה – מאז הכיבוש הספרדי במאה ה-17 ועד השביתה הכללית הממושכת בשבועות האחרונים. זו גבתה קורבנות רבים – כוחות הביטחון הרגו 60 מפגינים.

אך פרק עקוב מדם במיוחד בתולדות קולומביה נפתח עם ה”בוגוטסו” באפריל 1947: 3,000 נהרגו במהלך דיכוי הפגנות הזעם שפרצו בעקבות רצח המנהיג חורחה אליעזר גייטאן, המועמד המוביל לנשיאות, מראשי האגף השמאלי של המפלגה הליברלית. אלימות זו נמשכה בכל עוזה בשנות ה-50 וה-60 והייתה חוויה מכוננת לרבים, בהם הכומר הצעיר קמילו טורס.

טורס רודף הצדק ניסה להבין את שורשיה של האלימות (כך ידועה התקופה בתולדות קולומביה: “האלימות”) והדרכים להתמודד עמה. עוד הוא גילה את הצלחתן של “הרפובליקות העצמאיות” שהקימו האיכרים בשנות ה-50 באזורי הספר על מנת להתמודד עם האלימות הגוברת של הממשלה ובעלי האדמות. גינזברג מציין כי רפובליקות אלה “חילצו אלפי איכרים מאימת האלימות יוצאת הבוגוטסו. הן קלטו לשורותיהן, אם להתייחס למשל לרפובליקה האוטונומית של  מרקטליה שקלטה כאלף משפחות איכרים (בסך הכל כ-4,000 איש) אנשים מכל גוני הקשת הפוליטית – שמרנים, ליברלים, קומוניסטים, קתולים, פרוטסטנטים ואחרים. הקומוניסטים הקימו רפובליקה זו וניהלוה” (עמ’ 238).

טורס מת בשורות הגרילה בגיל צעיר בהיותו מנודה בידי הכנסייה, המערכת הפוליטית והתקשורת. אך הוא הותיר מורשת פוליטית ותיאורטית ענפה (“המורשת הקמיליסטית”, עמ’ 253 עד 273). כותב שורות אלה חולק על כמה מהניתוחים ומהמסקנות בספר. אולם אין ספק כי המחקר ראוי מאוד לקריאה וניתן להפיק ממנו תובנות רבות על העבר ואף על ההווה של קולומביה ושל אמריקה הלטינית ככלל.