fbpx

תעלומת הרצח של מזכיר מק"י ת"א סיומה מירוניאנסקי שנרצח ב-7 ביולי 1941 ; אף אחד לא נתן את הדין

יום בהיסטוריה סוציאליסטית

ב-7 ביולי 1941 נרצח מזכיר סניף מק"י ת"א סיומה מירוניאנסקי על פי החשד על ידי המשטרה הבריטית ובולשים יהודים שעבדו עמם. עד היום סיבות המוות אינן ידועות ואף אחד מהרוצחים לא נתן את הדין

סיומה נולד ב-1911 ברומניה והיגר לפלשתינה ב-1930 יחד עם אשתו קלרה, הזוג שכר דירה ברחוב ורבורג בת"א. באותם שנים החל סיומה לפעול בארגוני שמאל והצטרף למפלגה הקומוניסטית שהייתה במחתרת ולסניפה בעיר תל – אביב.

וכך נכתב בעיתון קול העם של המפלגה הקומוניסטית: "ב-7 ביולי 1941, בשעה שלוש אחה"צ, יצא הפועל (עבד כפועל בניין) סיומה מירוניאנסקי מביתו ברחוב ורבורג בת"א לפגישה של הנהגת המפלגה, שנקבעה בדירה ברחוב נחמני. סיומה לא הגיע לדירה, ולכן עלה מייד החשד, שהוא נעצר בידי בלשים יהודים שעבדו במשטרה הבריטית, במחלקה למעקב אחר המפלגה הקומוניסטית, שפעלה אז במחתרת. במיוחד נחשד יצחק שטיינברג, שהיה ידוע כמענה קומוניסטים. אולם פניות למשטרה הבריטית נענו בתשובה, כי סיומה כלל לא נעצר.

לחברי המפלגה לא היה ספק מהרגע הראשון, כי סיומה נרצח בידי הבלשים של המשטרה הבריטית. בירחון "קול העם", הביטאון המחתרתי של המפלגה הקומוניסטית הפלשתינאית, מחודש אוגוסט 1941, הוקדש מאמר שלם לרצח של סיומה ולהסתרת גופתו. במאמר התחייבה המפלגה להמשיך להיאבק לחשיפתם של מבצעי העינויים והרצח ולהעמדתם לדין. אך הבריטים המשיכו להכחיש.

הזדמנות לתבוע מחדש את ביצוע החקירה נקרתה, כאשר תושב בשם מיכאל כהן, שנידון למאסר של 15 שנה בשל רצח אשתו, העיד במשפטו בספטמבר 1948 (לאחר קום המדינה), כי בשנת 1941, בעת ששירת כמזכיר בבולשת הבריטית ביפו, הוא רשם את סיומה בין העצורים. לאחר הרישום, סיפר כהן, לקחו שטיינברג, בן-אפרים, שמאי ובלשים נוספים את סיומה איתם. כעבור רבע שעה, סיפר כהן, הוא שמע צעקות איומות, הוא רץ לחדר שממנו נשמעו הצעקות, וראה את השוטרים מכים את סיומה באלות ובאגרופני ברזל, וכאשר סיומה נפל, המשיכו לבעוט בו ברגליהם. בשלב מסוים זומן לאותו חדר רופא ערבי, וזה אמר לכהן, לאחר שיצא מהחדר – "הם נתנו לו יותר מדי מכות והוא מת.

המפלגה, נשענת על עדותו של מיכאל כהן, תבעה מיד משר המשפטים רוזנבליט (ששינה שמו לאחר מכן לרוזן) להקים ועדת חקירה ציבורית לבדיקת נסיבות מותו של סיומה מירוניאנסקי.

בעקבות הפנייה, מינתה משטרת ישראל חוקר, שתפקידו היה לאתר את כל הנוגעים בדבר, לרבות השוטרים היהודים ששמם הוזכר כמתעללים ורוצחים, וכן קרובי משפחה וחברי המפלגה, שהיה להם קשר עם סיומה. החוקר שלמה סופר גבה עדויות וכתב סיכום, לפיו "יש לשער, שסיומה נאסר אז בדרכו לדירת זברק או בהיכנסו לפנים החדר, כמו שאר החברים". יחד עם זאת, נכתב בסיכום, "אין שום הוכחה ישירה על מאסרו של סיומה ועל-ידי מי נאסר". אשר לעדותו של מיכאל כהן, קבע החוקר, שאין שום עדות מסייעת לדבריו, שכן "לא נשארו תיקים ומסמכים בהנהלת הבולשת שהיו יכולים אולי להביא תועלת לפענח את התעלומה".

וכך, פעם נוספת נקברה הפרשה של הירצחו של סיומה מירוניאנסקי. עד היום, אין המפלגה יודעת, לאן הועלמה גופתו, למרות שחשדו שגופתו נזרקה לים. וכמובן, איש מהרוצחים לא נתן את הדין על הרצח המתועב."

ב-1952 קראה המפלגה הקומוניסטית למועדון המפלגה (ברח' מרכז בעלי מלאכה 26 בתל אביב) על שמו של מירוניאנסקי

תמונה: ויקיפדיה

אנו עושים מאמצים להביא ידיעות בדוקות ומדויקות, ולא להפר זכויות יוצרים. אם נתקלת בטעות או בהפרת זכויות יוצרים, אנא פנה/י אלינו בהקדם במייל info@zoha.org.il

דילוג לתוכן