fbpx

ב-23 במאי 2004 מת ההיסטוריון הצרפתי: מקסים רודינסון

יום בהיסטוריה סוציאליסטית

ב-23 במאי 2004 נפטר במרסיי ההיסטוריון המרקסיסטי הצרפתי מקסים רודינסון שהתמחה בהיסטוריה של המזרח התיכון. רודינסון נולד בפריז ב-1915 והוריו היו מהגרים יהודים ממוצא רוסי-פולני שהיו חברי המפלגה הקומוניסטית. הם הגיעו לצרפת כפליטים מפוגרומים באימפריה הרוסית. אביו היה סוחר בגדים שהקים עסק לייצור בגדים אטומים למים בחלק דובר היידיש של פריז, שנקרא פלאצל, ברובע מארה. הם הפכו מוקד משיכה לגולים רוסים אחרים, רובם מהפכנים שהיו עוינים למשטר הצארי. אביו ניסה התאגד וארגן מוסדות חינוך המהגרים ממעמד הפועלים. בשנת 1892 סייע בהקמת ספרייה קהילתית סוציאליסטית ובה מאות יצירות ביידיש, רוסית וצרפתית ואחר כך היה ממייסדי "האיגוד המקצועי היהודי בפריז". בשנת 1920 הצטרפו הוריו למפלגה הקומוניסטית. רודינסון גדל במשפחה קומוניסטית נלהבת, לא דתית, אנטי ציונית ולא דיבר יידיש.

משפחתו הייתה ענייה, ולכן רודינסון החל לעבוד כשליח בגיל 13 לאחר שקיבל תעודת בית ספר יסודי. אך למידתו שגשגה באמצעות ספרים מושאלים ומורים פרטיים שלא דרשו תשלום, ורודינסון החל ללמוד שפות שמיות, בהתחלה בשבת אחר הצהריים ובערבים. בשנת 1932, הודות לכלל המאפשר לאנשים ללא תעודת בגרות לגשת לבחינת הקבלה התחרותית, רודינסון נכנס לבית הספר לשפות המזרח (אקול דה לנג אוריינטל) ותכנן לפתח קריירה כמתורגמן ודיפלומט. הוא למד ערבית אך מאוחר יותר, כשעבד על עבודת הגמר בנושא לימוד השוואתי של השפות השמיות, למד גם עברית, מה שהפתיע את משפחתו. בשנת 1937 הוא התקבל למועצה הלאומית למחקר והצטרף למפלגה הקומוניסטית.

בשנת 1940, לאחר תחילת מלחמת העולם השנייה, קיבל רודינסון תפקיד במכון הצרפתי במשק, אז מושבה צרפתית. שהותו לאחר מכן בלבנון ובסוריה אפשרה לו לברוח מרדיפת היהודים בצרפת הכבושה ולהרחיב את ידיעותיו באסלאם. הוריו נספו באושוויץ בשנת 1943. רודינסון בילה את רוב שבע השנים הבאות בלבנון, כעובד מדינה בביירות ושישה חודשים בהוראה בצידון בבית הספר התיכון בעיר.

בשנת 1948 החל רודינסון לעבוד כספרן בספרייה הלאומית של צרפת, שם עמד בראש המדור בשפה הערבית. בשנת 1955 מונה למנהל באקול פראטיק דה אוטז אטיד, והיה פרופסור לשפת הגעז האתיופית.

רודינסון כמעט ואינו מוכר בישראל וספריו לא תורגמו לעברית, אך ספריו הופצו במאות אלפים בקרב קוראי צרפתית, ערבית, אנגלית וספרדית. זאת, מאז פרסום ספרו הראשון "מוחמד" בתחילת שנות השישים של המאה שעברה. הביוגרפיה של מייסד האסלאם פרי-עטו של רודינסון שונה מכל ספר אחר שהוקדש לנביא. הוא בוחן את חייו של מוחמד ואת הקוראן על רקע ההקשרים הכלכליים, החברתיים, התרבותיים והפוליטיים בזמנו. "מוחמד" היה הראשון בשורה של ספרים שהוקדשו להיסטוריה החברתית של תרבות האסלאם מנקודת מבט מרקסיסטית: "אסלאם וקפיטליזם" (פורסם בצרפת ב-1966) ו"מרקסיזם והעולם המוסלמי" (1972).

רודינסון, שהגדיר את עצמו בהקדמה לספרו "אסלאם וקפיטליזם" כ"מרקסיסט אבל בהחלט לא פוזיטיביסט"; לא היה היסטוריון במובן הצר של המלה. הוא היה היסטוריון המעורב במאבקים פוליטיים וגם אידיאולוגיים. הוא הרבה לתקוף את אלה אשר הפכו את הקוראן ואת הדת לתורה של העשייה הפוליטית העכשווית; וגם את אלה אשר דגלו (אף במסווה של "מדעיות") ב"עליונות המערב על פני המזרח". לדבריו, "לא ניתן להאשים את בני האדם שפעלו בעבר על כך שלא מימשו אידיאלים, בתנאים אובייקטיבים בהם לא ניתן היה לממשם. כמו כן, לא ניתן לשפוט את מעשיהם על פי קנה המידה המקובל כיום. באותה מידה לא ניתן לעצב את התודעה החברתית של היום על פי התנאים שהיו בעבר. מושג הצדק כפי שבא לידי ביטוי בקוראן וכפי שהתפתח על ידי המוסלמים בימי הביניים אינו עולה בקנה אחד עם הצרכים החברתיים של היום. צריך להיות מודע לכל המגבלות האלה". כך הוא כתב בסוף הפרק השני בספרו "אסלאם וקפיטליזם".

רודינסון לא היה ציוני. רודינסון היה אנטי-ציוני ואף פרסם שני ספרים שבמרכזם מדינת ישראל: "ישראל והסירוב הערבי – 75 שנות היסטוריה" (1968) ו"עם יהודי או שאלה היהודית?" (1981). יחד עם זאת, הוא פעל מאז תחילת כיבוש השטחים ביוני 1967 למען הפתרון הפוליטי של שתי מדינות לשני העמים: ישראל ופלסטין. עמדה ייחודית זו – היסטוריון יהודי מרקסיסט החוקר את המזרח התיכון ואת תרבות האסלאם, השולל את הציונות ודוגל בהקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל – היקנה לו יריבים רבים. גם בתוך הקהילה היהודית וגם במדינות ערב.

אנו עושים מאמצים להביא ידיעות בדוקות ומדויקות, ולא להפר זכויות יוצרים. אם נתקלת בטעות או בהפרת זכויות יוצרים, אנא פנה/י אלינו בהקדם במייל info@zoha.org.il

דילוג לתוכן