העיר ניו הייבן שבמדינת קונטיקט שוכנת בחוף המזרחי, באמצע הדרך בין ניו יורק לבוסטון. זו עיר תעשייתית ותיקה שרוב בוחריה מצביעים למפלגה הדמוקרטית. כמעט כולם פועלים ממעמד בינוני נמוך, ליברלים ומתקדמים. חלקם הגדול של התושבים הם אפרו-אמריקאים ולטינים .ישנה גם קהילה יהודית ותיקה ואמידה יחסית. בניו הייבן נמצא מוסד אקדמי ותיק ויוקרתי: אוניברסיטת ייל. יש לי חברים ותיקים בקהילה האפרו-אמריקאית בעיר. אחת מהן היא מרלין
בניגוד לפרסומים בתקשורת הישראלית, ההפגנות בארצות-הברית נגד המדיניות הישראלית מאורגנות בחלקן בידי יהודים. בהפגנות בתוך הקמפוסים ומחוצה להם משתתפים יהודים צעירים, סטודנטים אך גם אוכלוסייה בגיל השלישי. יהודים הם מרכיב מרכזי בקבוצות שמארגנות את המחאה הנוכחית בארה"ב. בעשרות שיחות פוליטיות שערכתי עם צעירים יהודים ניכר היה שהם מעורים היטב בנעשה בישראל ובפלסטין – לעיתים אפילו יותר מאזרחים ישראלים מהשורה. רבים מהיהודים ביקרו כמה פעמים בישראל
מגורים ברחוב אינם תופעה שולית בארצות-הברית, אלא מציאות חייהם של המוני אמריקאים "נורמטיביים". לכן החברה לא מנסה להיאבק בתופעה אלא להכיל אותה. בהשוואה לישראל ולמדינות האירופיות, תופעת דרי הרחוב בארה"ב נרחבת ומקיפה כמיליון נשים וגברים. רובם נמצאים בערים הגדולות: ניו יורק, סן פרנסיסקו, לאס וגאס, סיאטל, בבירה וושינגטון ובעוד ערים רבות. במסע שלי בכמה מהערים האלה, ראיתי מחנות של דרי רחוב, יחידים ומשפחות כאחת. בניו
מצוקת הדיור בעיר ת"א-יפו מחריפה מדי יום והעירייה מתמידה במדיניותה של אפס מעשה. הפרלמנט האזרחי בעיר פרסם באחרונה תכנית פעולה, מספר דרישות מהנהלת העירייה להורדת מחירי הדיור ויוקר המחיה בעיר. הדרישה הראשונה עוסקת בחיזוק המרחב הדמוקרטי בעיר. אין לפנות או לפגוע במאהלי המחאה בעיר כפי שנעשה שוב ושוב, גם בשבועות האחרונים וגם במהלך המחאה החברתית ההמונית בקיץ 2011. העירייה פעלה ופועלת כלפי ניצני המחאה בשדרות
הפונדקאות, שעלתה שוב לכותרות עם חוק שהוצע בכנסת, אינה פתרון הומואי להבאת ילדים לעולם. הפונדקאות מגדילה את הפער בתוך קהילת הלהט"ב בין האליטה העשירה לבין הרוב שאין לו יכולת לרכוש את שירותי הפונדקאות, וזאת על רקע העמקת הפער הכלכלי בין עשירים לעניים בחברה הכללית (ובפרט בין גברים עשירים לנשים עניות) והתרחבות מגזר הרפואה האפורה בישראל. החוק המוצע בכנסת הוא חוק מתיר פונדקאות, ולא חוק מימון
