קריאה לעיריית ת”א-יפו: במקום לפנות מאהלי מחאה יש לבנות דיור ציבורי מסובסד

מצוקת הדיור בעיר ת”א-יפו מחריפה מדי יום והעירייה מתמידה במדיניותה של אפס מעשה. הפרלמנט האזרחי בעיר פרסם באחרונה תכנית פעולה, מספר דרישות מהנהלת העירייה להורדת מחירי הדיור ויוקר המחיה בעיר.

הדרישה הראשונה עוסקת בחיזוק המרחב הדמוקרטי בעיר. אין לפנות או לפגוע במאהלי המחאה בעיר כפי שנעשה שוב ושוב, גם בשבועות האחרונים וגם במהלך המחאה החברתית ההמונית בקיץ 2011. העירייה פעלה ופועלת כלפי ניצני המחאה בשדרות רוטשילד בשיטת המקל והגזר. מקל: שולחת ניידות הפיקוח העירוני כדי לפנות את האוהלים הראשונים המוקמים במקום. הגזר נציגי העירייה עשים הפרד ומשול בין הפעילים החברתיים לבין דרי רחוב ואסירים משוחררים שבאו למאהל. כלפי האחרונים דיברו כמו שמדברים אל עניים שבאים לשירותי הרווחה בעירייה ולאקטיביסטים שלחו את אגף הקהילה שדיבר איתם בשפה של קהילתיות ומעורבות עירונית וכל הבלה-בלה הזה. “איך אתם, הילדים הטובים והערכיים יכולים לשבת במאהל אחד עם נרקומנים, אסירים לשעבר ודרי רחוב שמריחים לא טוב”. זהו הפרד ומשול קלאסי מבית היוצר של העירייה.

העירייה היא שלנו, הציבור, אם היא רוצה ליצר מעורבות קהילתית היא זו שצריכה לתמוך ואף ליזום של הקמת מחנות אוהלים מרוטשילד ובכל פארק בעיר בתקופת הקיץ ומבנים זמניים בעיר לטיפול במשבר הדיור. צריף אף לדאוג לדיור זמנים בחודשים הקרובים עבור התושבים שאינם מסוגלים לשלם שכר דירה.

אך חשוב מזה: העירייה חייבת לקחת אחריות להקמת תשתיות דיור ציבורי נרחבות באמצעות חברות השיכון והתחזוקה שלה: עזרה ובצרון וחלמיש. מעטים יודעים שבבעלות העירייה אלפי נכסים, חלקם נטושים, חלקם אדמות וחלקם העירייה מוכרת לכרישי הנדל”ן. אז, לפחות מחלק מהנכסים אלה העירייה צריכה להתחיל לבנות, בעצמה. כמו שהיא בונה גני ילדים, בתי ספר, פארקים שתואיל לבנות דיור לטווח בינוני-ארוך.  גם בנכסים שהיא מוכרת היא צריכה לעמוד על כך ש-20% מהפרויקט יוקדש לשכירות מוזלת בתעריף עירוני הצמוד לדמי השכירות בדיור הציבורי ודמי המפתח.

יש שיגידו שהצעדים האלו “קטנים מדי” ביחס למשבר הדיור הקשה וליוקר המחיה הגואה. נכון, למשבר הדיור ויוקר יש הרבה סיבות להיווצרותו אך צריך להתחיל מאיזה מקום לטפל בהם וההתחלה צריכה להיות בעירייה הממומנת מכספי התושבים.

יש להתחיל ליזום, לבנות ולקדם פעולות ציבוריות בשטח להוזלת יוקר המחיה בהתערבות קהילתית. מעבר לכך, צריך להתחיל להשריש בפועל את הפרדיגמה שכדי לפתור את משבר הדיור צריך להיפרד מרעיון שדירה צריכה להיות אך ורק נכס בבעלות פרטית. בערים רבות באירופה החוק מחייב את העירייה להחזיק מלאי של דיור ציבורי מסובסד ובבעלותה של 20% עד 30% מכלל יחידות הדיור שבתחומה. ברור לכל שהממשלה חייבת לתמוך בכך בתקציבים וחקיקה מתאימה, אך בתקופה זאת של חוסר יציבות בה הממשל חדל מלתפקד הדברים צריכים להגיע מלמטה – כלומר מהרשות המקומית ותל אביב-יפו בה הרשות המקומית היא עתירת ממון ונכסים חייבת להתחיל במהלך.

עוד בנושא