fbpx

פונדקאות אינה פתרון: התרחבות התופעה תפגע בנשים ותועיל רק למיעוט מקרב הלהט"ב

לזוגות להט"ב יש אפשרויות טובות וחברתיות יותר לגידול ילדים, ועל המדינה להתיר ולעודד אותן

הפונדקאות, שעלתה שוב לכותרות עם חוק שהוצע בכנסת, אינה פתרון הומואי להבאת ילדים לעולם. הפונדקאות מגדילה את הפער בתוך קהילת הלהט"ב בין האליטה העשירה לבין הרוב שאין לו יכולת לרכוש את שירותי הפונדקאות, וזאת על רקע העמקת הפער הכלכלי בין עשירים לעניים בחברה הכללית (ובפרט בין גברים עשירים לנשים עניות) והתרחבות מגזר הרפואה האפורה בישראל.

החוק המוצע בכנסת הוא חוק מתיר פונדקאות, ולא חוק מימון פונדקאות. כלומר, המדינה לא תקצה משאבים שיאפשרו את הכנסת הפונדקאות לסל הבריאות. התרת הפונדקאות בתנאים הקיימים תתרום לכיסן של החברות הפרטיות המתווכות בין שירותי הרפואה הפרטיים, הנשים שמקבלות "החזר הוצאות" (לא חלילה שכר) לבין הגברים-הלקוחות שרוצים לקנות את המוצר – הילדים.

מי יהיו הנשים "תושבות ישראל בלבד", לפי לשון החוק, אשר "יתנדבו לקבל החזר הוצאות" עבור פונדקאות (אפילו ללא יחסי עבודה)? אפשרות אחת היא נשים מהאוכלוסיות העניות והמוחלשות ביותר בחברה הישראלית. אפשרות שנייה – מבקשות מקלט או עובדות זרות, ועוד "מקרים חריגים" שהחוק מסמיך את הוועדה המאשרת להתיר. פונדקאות היא עוד מוסד מניפולטיבי המנצל את הנשים ש"בוחרות" לעבוד בו (אין משמעות הדבר שלנשים העובדות בו לא מגיעה הגנה איגוד ומקצועית, אך אין זה המקום להרחיב את הדיבור על כך).

מבחינת עלויות השירות: האופטימיים טוענים שהשירות יעלה ללקוחות כ-180,000 שקל, אך הערכות מציאותיות יותר מתחילות בחצי מיליון שקל לפחות – סכום שהוא עדיין זול ביחס לעלות בחו"ל. כלומר, שירות כה יקר יוכל לממן רק מיעוט בקהילה. וזה עוד לפני סיומו המוצלח של ההיריון ויציאת הוולד לעולם.

שירות מפוקפק זה יאפשר לאליטה של גברים עשירים, לכל היותר 10% מהקהילה, לממן לעצמם ילד. לשאר אין זה פתרון. יתר על כן, יבוא הפונדקאות לארץ יחייב הקמת מערכת שלמה של רפואה פרטית: מעבדות, רופאים, עובדות סוציאליות, פסיכיאטריה, פסיכולוגיה, מנהלה ועוד. כל אלה ייגרעו, כרגיל, ממערכת הבריאות הציבורית. מדובר בהפסד פוטנציאלי של מאות מיליוני שקלים למערכת הציבורית. הציבור הלהט"בי, המאמין כי ילדים הם מפתח לשוויון, ישלם כמעט כל מחיר עבור השירות, תוך פגיעה במערכת הבריאות הציבורית החבולה ממילא.

ישראל היא בבסיסה חברה מסורתית פטריארכלית, והבאת ילדים "משלך" היא סמל סטטוס חברתי ופוליטי. התפיסה הרווחת גורסת: חתונה זה אושר וילדים זה אושר – הם ורק הם. מאז היווסדה, מנהיגה ישראל מדיניות פרו-נטליסטית בקרב הציבור היהודי, ועד היום מתמרצת אוכלוסיות שונות להוליד ילדים. בעבר אף יזמו ממשלות בישראל "תחרות ילודה" ותגמול למשפחות שיעמידו יותר צאצאים.

גידול ילדים יכול כמובן להיות מפתח למימוש עצמי ולאושר. להומואים המעוניינים בכך, פונדקאות אינה האפשרות היחידה. ישנן אפשרויות טובות יותר וחברתיות יותר ממנה, ועל המדינה להתיר ולעודד אותן תוך שינוי התקנות והקצאת משאבים ייחודיים.

האפשרות השוויונית ביותר היא הורות משותפת. זהו מוסד וולונטרי שהמדינה יכולה לתמרץ באמצעות שירותי הרווחה, ולספק תמיכה לזוגות בדרך לחתימה על חוזה הורות משפטי. מימושה המוצלח של אפשרות זו תלוי ביחסי-גומלין חברתיים מפותחים, והיא דורשת יצירתיות רבה, רמה גבוהה של אמון הדדי ובניית קשר. בשונה מהפונדקאות, אין כאן קנייה של מוצר שכאילו מונח על המדף.

אפשרות טובה נוספת היא אימוץ. אולם החוק בישראל מונע מזוגות בני אותו מין לאמץ ילדים. נוסף על כך מוטלת הגבלה גילנית (שהתאימה אולי לתקופה בה תוחלת החיים הייתה קצרה יותר) האוסרת על בני 43 ומעלה לאמץ. חיוני להסיר מגבלות אלה על מנת לפתוח את האפשרות בפני זוגות להט"ב. אפיק אחר החסום בפני זוגות להט"ב הוא אומנה. ההיצע בתחום רב מהביקוש: בפנימיות ילדים רבים המחכים לבית חם ואוהב, אך הגבלות חוקיות מונעות זאת מהם. יש לשנות את הקריטריונים לאומנה כך שזוגות ואף יחידים מקהילת הלהט"ב ומהחברה הכללית יוכלו לממש אפשרות זו ולזכות בתגמול ראוי מצד המדינה.

גם הבחירה באפשרויות אלה עלולה להיות מונעת מהרצון ל"ילדים משלי", בהתאם לתפיסה הרכושנית המושלת בחברה הקפיטליסטית. לכן צריך לזכור תמיד שילדים אינם קניין, וטיב הקשר שלהם עם ההורים לא נקבע בפעולת הרכישה אלא בהשקעה מתמשכת בגידולם ובטיפוח היחסים. אפשר לרכוש הרבה סחורות שהן לא ילדים; אך מי שבוחר להיות הורה צריך להשקיע בקשר חברתי טוב ולא להשליך את יהבו על הון קפיטליסטי.

 

 

מחאת הלהט"ב כיכר רבין בתל-אביב, 22 ביולי 2018 (צילום: ויקימדיה)

אנו עושים מאמצים להביא ידיעות בדוקות ומדויקות, ולא להפר זכויות יוצרים. אם נתקלת בטעות או בהפרת זכויות יוצרים, אנא פנה/י אלינו בהקדם במייל info@zoha.org.il

דילוג לתוכן