ישנם היבטים מעמדיים למלחמה הקולוניאלית העקובה מדם שמנהלת ישראל ברצועת עזה, שהחלה בהתקפה הרצחנית של חמאס על יישובי הדרום ב-7 באוקטובר. זו מלחמה של עובדים ומובטלים מהצד הישראלי נגד עובדים ומובטלים בצד הפלסטיני, ברצועת עזה ובגדה המערבית – שתיהן תחת כיבוש. ההרוגים מההפצצות הישראליות (שגרמו ליותר מ-23 אלף קורבנות) הם ברובם עובדים ומובטלים פלסטינים ובני משפחותיהם. מדוע זו מלחמה קולוניאלית? כי מטרתה המוצהרת של המלחמה
מאז פרוץ המלחמה, יותר מ-187 אלף עובדים ביקשו דמי אבטלה מהמוסד לביטוח הלאומי. 134 אלף מהם הוצאו לחופשה ללא תשלום (חל"ת) שלא מרצונם. על פי הנתונים שפורסמו בשבוע שעבר, בשבוע השביעי למלחמה (12 עד 16 בנובמבר) נרשם הממוצע היומי הגבוה ביותר של נרשמים חדשים לדמי אבטלה. נתונים אלו אינם כוללים 17 אלף עובדים שהוצאו לחל"ת מאז תחילת החודש. כ-60% מכלל מבקשי דמי האבטלה מאז תחילת
פעיל השמאל העקבי הוותיק ד"ר שמואל אמיר הובא אתמול (שישי) למנוחות בבית העלמין של בקיבוץ יד חנה. קרובי משפחה, ידידים ופעילים ליוו את אמיר בדרכו האחרונה ונשאו הספדים לזכרו. פרופ' אורי רם סיפר על היכרותו רבת השנים עם אמיר ועל "הידע ההיסטורי הרב" ששילב עם "ראייה פוליטית חדה". בנו של המנוח, אסף, שיתף את המתכנסים בחוויה מעצבת של אביו בילדותו. "בתחילת שנות ה-30 בעת ששמואל
לאחר שהממשלה אישרה אתמול (שלישי) חלוקה של מיליארדי שקלים להדתה, להתנחלויות ולגרעינים התורניים, במשרד האוצר מתכננים לבצע קיצוץ חד בשכר המורים, כך פורסם ב"דה מרקר". האוצר הודיע על כוונתו לקצץ בשכר המורים עוד לפני שקבע יחד עם משרד החינוך אם לדרוש מהמורים להחזיר ימי לימודים בחופשות החגים. לפי אותם גורמים, הדרישה לקצץ שכר נובעת מהבנות שהושגו עם ההסתדרות, לפיהן עובדים שנעדרו מעבודתם בתקופת המלחמה יוותרו
"מת בנימין גונן, אביר הצדק האדום" – כך ספד למנהיג הקומוניסטי השופט עמית פרייז, קרוב משפחתו, במהלך טקס הלוויה שנערך ביום ראשון האחרון בבית העלמין בחיפה. הנחתה את הטקס חברת מועצת העיר חיפה ד"ר ארנת טורין. גונן נפטר בביתו בחיפה בגיל 95. רבים ליוו אותו בדרכו האחרונה. ראשון המספידים, מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י), עאדל עאמר, התייחס לשנים הארוכות בהן גונן, יחד עם בת זוגו
בעיר מקסיקו נפטר בשבוע שעבר (5.11) פרופ' אנריקה סודל, הפילוסוף הארגנטיני-מקסיקני. דוסל אינו מוכר דיו לקוראי עברית וערבית, וחבל. תרגום חיבורו של אחד מהוגי הדעות הלטינו-אמריקאים המרכזיים, שהתפרסם לפני כשנתיים ב"תיאוריה וביקורת", הוא הראשון שראה אור בעברית. שמו של דוסל נקשר יותר מכל בפילוסופיית השחרור, שנולדה יד ביד עם תאולוגיית השחרור שגיבשה הכנסייה הקתולית ותיאוריית התלות. עיקרי תאולוגיית השחרור הם: על הכנסייה הקתולית לעמוד לצד
רבים וביניהם חברים, ידידים וקרובי משפחה, ליוו ביום חמישי בשבוע שעבר (19.10) את דליה בקר בדרכה האחרונה בבית העלמין ירקון בתל-אביב. בקר נפטרה בשבוע שעבר לאחרת מחלה קשה. במשך שלושים שנה ניהלה את סיעת חד"ש בכנסת. בין משתתפי מסע ההלוויה: חברי כנסת של חד"ש בהווה ובעבר ובהם איימן עודה, עאידה תומא-סלימאן, יוסף עטאונה, מוחמד ברכה, תמר גוז'נסקי ודב חנין; וכן, מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י),
ההפיכה המשטרית שועטת. עוד ועוד מרחבים דמוקרטיים מותקפים בידי שלטון הימין הקיצוני, והשבוע זה הגיע לפתחה של ההסתדרות. משרד הרווחה פתח בבירור לפני הליך משמעתי נגד יו"ר איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים ענבל חרמוני. ההליך נפתח בעקבות הודעה שכתבה חרמוני בקבוצת ווטסאפ של עובדות סוציאליות המתנגדות להפיכה המשטרית. בהודעה נכתב כי יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט ח"כ שמחה רוטמן (הציונות הדתית) הוא "גבר אלים… ברור לי
חדי עין הבחינו בקלות ביום שישי האחרון, בעת נאומו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בעצרת הכללית של האו"ם הריקה, בשובו של האיש והמרקר. אז הייתה זו תכנית הגרעין האיראנית, הפעם הוא שיקר שוב, אבל היה זה שקר כפול ומכופל. נתניהו הציג באו"ם מפה של המזרח התיכון ב-1948 ובה מדינת ישראל מדומיינת. קרי, לא כפי שהייתה, אלא כפי שנתניהו היה רוצה שתהיה עם סיפוח מלא של
ההפגנה העוצמתית שנערכה בירושלים ביום שני האחרון, ערב הדיון בבית המשפט העליון בנושא ביטול עילת הסבירות, מוכיחה כי המחאה ההמונית ברחובות איתנה ונחושה. שלטון הימין ניסה שוב ושוב לכתר ולבודד את ההמונים ברחובות ("בוגדים", "שמאלנים", "אנרכיסטים"). אך לאחר חודשים ארוכים ניתן לקבוע שזו דווקא המחאה שהצליחה לבודד את השלטון, אשר במצוקתו הגוברת משמיע קולות של "מתינות" ו"הידברות". למרבה ההפתעה ישנם הקונים את הסחורה המשומשת והבלויה
