סיפור ההתנכלות לדוקטורנטית סומיה פלאח עבר פה בשקט. אולי זה משום שהמופרכות ניכרת, והתחושה היא שעוד רגע זה ייגמר. חבל לבזבז אנרגיה. אבל בשבוע שעבר (25.1) הוארך מעצר הבית שלה בשבוע נוסף, בתנאים שמיד אפרט. אז הגיע הזמן. סומיה היא דוקטורנטית בטכניון. היא מתמחה במדעי הסביבה והאטמוספירה, שימשה במשך שנים אחדות כיועצת של בתי הזיקוק בחיפה ועבדה גם במשרד לאיכות הסביבה. תוכלו למצוא באינטרנט דו”ח
מעצרי סטודנטיות וסטודנטים פלסטינים באוניברסיטאות בגדה המערבית בידי כוחות הביטחון הישראליים מתרבים בשנתיים האחרונות. המעצרים מכוונים נגד מי שמשתתפים בפעילויות פוליטיות במהלך לימודיהם. מאות צעירות וצעירים נלקחים באלימות מבתיהם או מהקמפוס באמצע יום הלימודים. הם נשלחים לחקירות ממושכות – לעתים בעינויים קשים – ואז נידונים למאסר בתואנות שונות, או נשלחים למעצר מנהלי. זו מציאות שנעדרת לרוב מן השיח הציבורי בישראל, בפרט בקרב הקהילה האקדמית.
לפני כמה שבועות פורסם ב”הארץ” גילוי-דעת יוצא דופן: מנשר עליו חתמו 122 אינטלקטואלים ערבים ופלסטינים, ובהם הבולטים ביותר, שכותרתו “הצהרה על אנטישמיות ושאלת פלסטין”. ההצהרה פורסמה באותו יום גם ב”גרדיאן” הבריטי, ב”מדיהפרט” הצרפתי ובעיתון הערבי היוצא לאור בלונדון “אל-קודס אל-ערבי”. בהמשך תורגמה ההצהרה לשפות נוספות ובהן ספרדית, איטלקית וגרמנית. בתגובה, פרסם הארגון “אקדמיה לשוויון” מכתב תמיכה בהצהרה, אך העיתונים בישראל סירבו לפרסמו. המכתב נשלח בשם
הארגון הבינלאומי “מדענים למען פלסטין” מפגין תמיכה עקבית וממושכת באקדמיה הפלסטינית שתחת כיבוש. מאז פרוץ המגיפה ערך הארגון שני סמינרים מקוונים (וובינרים) שהאירו מזוויות שונות את מצבה. הדיון הראשון התמקד במעצרי אקדמאים פלסטינים, ובפרט במעצרו ובמאסרו של אוביי עאבודי, מנהל מרכז המחקר ביסאן ברמאללה. ארבע המשתתפות בדיון השני הציגו את המכשולים העיקריים שמעמיד הכיבוש בפני האוניברסיטאות בגדה המערבית. את הדיון הנחה פרופ’ היינס מילר, מתמטיקאי
