fbpx

שלוש עדויות על מצבן הקשה של האוניברסיטאות הפלסטיניות תחת הכיבוש

מתוך דיון מקוון שנערך על מצבה של האקדמיה הפלסטינית, ביוזמת הארגון הבינלאומי "מדענים למען פלסטין"

הארגון הבינלאומי "מדענים למען פלסטין" מפגין תמיכה עקבית וממושכת באקדמיה הפלסטינית שתחת כיבוש. מאז פרוץ המגיפה ערך הארגון שני סמינרים מקוונים (וובינרים) שהאירו מזוויות שונות את מצבה. הדיון הראשון התמקד במעצרי אקדמאים פלסטינים, ובפרט במעצרו ובמאסרו של אוביי עאבודי, מנהל מרכז המחקר ביסאן ברמאללה. ארבע המשתתפות בדיון השני הציגו את המכשולים העיקריים שמעמיד הכיבוש בפני האוניברסיטאות בגדה המערבית. את הדיון הנחה פרופ' היינס מילר, מתמטיקאי במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT).

הדוברת הראשונה הייתה חנאן חוסיין ממרכז ביסאן. היא מחליפה את עאבודי, עד לשחרורו מהכלא בחודש הבא, ומנסה להמשיך את המחקר המקיף שהוא החל בו על המכשולים שמציב הכיבוש בפני סטודנטים וסגל פלסטיניים, ועל החיים האקדמיים בשטחים הכבושים בכלל. ישראל עוצרת אקדמאים רבים, בפרט מתחומי המדעים המדויקים והנדסת חשמל, ואוסרת יבוא של ציוד מדעי חיוני. במקביל, היא מאלצת לייבא ציוד מדעי מסוים רק מישראל, ולא מארצות אחרות – פירוש ההוראה – מחיר מופקע. כמו כן, שלטונות הכיבוש מקשים על יציאה לחו"ל לצורכי השלמת תארים מתקדמים או השתלמויות.

פרסומת לאוניברסיטת ביר זית

אסור לעשות שימוש במושג אפרטהייד

בעיה חמורה, עליה הצביעה חוסיין, נוגעת ישירות במעצרו של עאבודי. מסתבר כי האיחוד האירופי, המעניק תרומות לעמותות כמו ביסאן, החל לאלץ אותן לחתום על נספחים לחוזים המבטיחים ניתוק פוליטי ודורש לגנות את הפלגים הפוליטיים הקשורים אליהן כארגוני טרור. תביעה נוספת נוגעת למינוח שבו מותר להשתמש במחקרים ובבקשות לתמיכה. למשל, מונחים כגון "קולוניאליזם התיישבותי" או "אפרטהייד" אסורים בשימוש. האיחוד דורש גם שהעמותות לא יעבדו עם אנשים שהיו כלואים בעבר. כפי שמציינת חוסיין, מדובר בדרישה מגוחכת, שהרי אחד מכל חמישה פלסטינים היה עצור או כלוא בעברו. ההשלכה המידית של אילוץ זה על ארגונה היא שמאז מעצרו של עאבודי, כספים רבים שהיו אמורים להגיע לביסאן זרמו לארגונים אחרים ולפרויקטים משותפים עם האירופים, הופסקו או בוטלו. חנאן חוסיין פנתה לקהילה הבינלאומית בבקשה שתדון בתופעות הללו ותדרוש שכספיה ישמשו לחיזוק הקהילות האקדמיות הפלסטיניות הנאבקות על קיומן.

ד"ר ראנה סמארה, מהאוניברסיטה הטכנולוגית כדורי בטול-כרם, היא אנטומולוגית וגם דיקנית המחקר במוסד. היא פתחה בהצגת המוסד האקדמי בו היא עובדת, אשר נוסד כמכללה חקלאית בידי אליס כדורי ועם השנים העתיק את הדגש מחקלאות לטכנולוגיה. יש לכדורי שלוש שלוחות: לבד מהמיקום הראשי, בטול-כרם, ישנן שלוחות ברמאללה ובחברון. בשלושתן לומדים כ-8,000 סטודנטים.

הקמפוס בטול-כרם סובל מקרבתו לחומת ההפרדה ולמפעל תעשייתי מזהם, גשורי, הפולט חומרים כימיים רעילים. 23 דונם משטח הקמפוס החרים צבא הכיבוש לצורך מטווח. ב-2015 בוצעו פלישות צבאיות תכופות לקמפוס, תוך שימוש בירי חי ובגז מדמיע. הקמפוס היה סגור יותר מ-85 יום והפיגור בלימודים הצטבר למעל מאה יום. סמארה הסבירה עד כמה גורמות ההגבלות השונות על סטודנטים ועל הסגל (מקומי ואורח) לירידה במדדי האיכות הבינלאומיים. ויזות ניתנות במשורה, הן מוגבלות בזמן ושרירותיות. כתוצאה מכך ההשתתפות בתוכניות בינלאומיות כמו ארסמוס האירופית טורפדה. הסגל בכדורי ממשיך להיאבק ולהתעקש על בניית גשרי מדע עם המוסדות בעולם, להזמין מומחים מדיסציפלינות שונות, לבנות פרויקטים שונים, ליצור רשתות-קשר ולארגן הנחיות משותפות עם מומחים מחו"ל.

הדוברת השלישית בסמינר הייתה דוהא ברגותי, סטודנטית לרפואה באל-קודס ובתו של פרופ' עמאד ברגותי, האסטרופיזיקאי העצור בידי ישראל. ברגותי, הגרה באבו-דיס, סיפרה על הקושי לגור ליד חומת האפרטהייד, שאינה מאפשרת לה להתמחות בבתי חולים בירושלים הסמוכים לביתה, שכן המעבר דרך המחסומים והחומות גוזל זמן רב. גם ההגעה לבית-לחם כרוכה בחוויה דומה, שאינה רק מתישה וממושכת אלא גם מפחידה. ברגותי סיפקה פרטים על מעצרו של אביה, שמעמדו המשפטי כרגע לא ברור: הוא עומד לדין על "הסתה" בשל פוסטים שפרסם בפייסבוק ובמקביל הושת עליו מעצר מנהלי. למרות שאביה קיבל לא פעם הצעות ללמד במוסדות יוקרתיים בחו"ל, הוא דחה את ההצעות כי חשוב לו להישאר במולדתו ולהיאבק עליה. לדברי בתו, היא חונכה על האמונה שידע ולימוד הם צורות התנגדות.

 

80 סטודנטים מאוניברסיטת ביר זית עצורים

את האירוע חתמה כרמן קישאק, העובדת במשרד יחסי הציבור באוניברסיטת ביר-זית. קישאק תיארה סביבת עבודה מטלטלת וסיפרה על מעצרים שנערכו בתוך הקמפוס.

יותר מ-80 סטודנטים בביר-זית עצורים כרגע, עקב כך, חיים הסטודנטים בפחד מתמיד. ישראל שולטת בכל הכניסות והיציאות לשטחים ודורשת ויזות ואישורים לכל מהלך פנימה והחוצה.  שלטונות הכיבוש מסרבים לא פעם לתת אישורי כניסה ושהייה לאנשים בעלי דרכון זר אך לא ת"ז פלסטינית, שיש להם משפחה וקרובים בפלסטין. הסירוב אינו גורף, אבל הוא אינו מנומק ולעולם אין לדעת מי יזכו ולכמה זמן תוארך הוויזה, אם בכלל. מצב זה גורם למתח מתמיד בקרב אנשי ונשות הסגל במעמד הזה ולמשפחות. בהדרגה מאבדת הקהילה האקדמית הפלסטינית חברים וחברות המוצאים מקום עבודה בחו"ל. כל הקשיים הללו מוערמים במכוון, כדי לדלדל את חיי הרוח בפלסטין. הם משפיעים על איכות ההוראה וההנחיה, על מגוון החומר הנלמד ועל המוניטין האקדמי הבינלאומי של המרצים והחוקרים ושל המוסדות.

אנו עושים מאמצים להביא ידיעות בדוקות ומדויקות, ולא להפר זכויות יוצרים. אם נתקלת בטעות או בהפרת זכויות יוצרים, אנא פנה/י אלינו בהקדם במייל info@zoha.org.il

דילוג לתוכן