מדי חצי שנה, בגיליונות "זו הדרך" המורחבים המתפרסמים לרגל ראש השנה ופסח, ממליצה המערכת על ספרים מובחרים. זו אינה רשימה ממצה, כמובן, ישנם עוד רבים וטובים שפורסמו בשפה העברית, אבל בהחלט רשימה ראשונית. הוצאה מחודשת לכרך השני של "הקפיטל" בגיליון המורחב לראש השנה כתבנו על אודות המהדורה החדשה של "מניפסט המפלגה הקומוניסטית" מאת קרל מרקס ופרידריך אנגלס שראה אור לראשונה בלונדון ב-1848. בחיבורם סיפקו השניים ניתוח
פסטיבל עכו לתיאטרון אחר, שהעירייה ביטלה בתחילת ינואר, יתקיים בכל זאת בחול המועד פסח בימים 16-14 באפריל. עם זאת, מתכונת הפסטיבל תהיה שונה ומצומצמת מאוד, עניין המעורר מחאה בקרב האמנים המשתתפים. לראשונה זה שנים, ייערך הפסטיבל ללא הצגות בשפה הערבית הן בחלק התחרות והן בחלק ההצגות האורחות. תוכניית הפסטיבל לא תורגמה לערבית והופצה ברשת בעברית בלבד. זו התנהלות תמוהה בהתחשב בעובדה שהפסטיבל נערך בעיר בה
"יד ושם" חונך את תיאטרון "לגעת בזיכרון", שיציע חוויית תיאטרלית חדשה וייחודית בהר הזיכרון בירושלים. "התיאטרון, שמחזותיו מבוססים על אוספי רשות הזיכרון לשואה ולגבורה, יאפשר לצופה חיבור אישי לסיפוריהם של שורדים וקורבנות השואה באמצעים אנושיים, מוחשיים, חווייתיים ומרגשים", נמסר. על בימת התיאטרון יעלו מחזות מקוריים: "לאו האס – צייר האמת והשקר"; "ונתנה תוקף – עוצמת הרוח היהודית"; ו"האוצרת", העוסק בהעברת סיפור השואה של יהודי צפון
התערוכה "מערש להרס: אמנות עיראקית עכשווית", שאצר גלעד לביאן ומוצגת כעת במוזיאון לאמנות האסלאם בירושלים, מבקשת לבחון את השתקפותה של עיראק באמנות העכשווית. היא חושפת את התמודדותם של אמנים עיראקים בימינו עם תחושת האחריות הפועמת בהם לשימור הזהות, התרבות ומורשתם הלאומית. בתערוכה מוצגות עשרות עבודות מתוך אוסף עודד הלחמי, המשלבות חוויות אישיות ומוטיבים המסמלים את מולדתם בתפארתה, בצד אלה המסמלים את ההווה המדמם. עבודותיו של
זו לא ממש הפתעה שבעת כהונתו של הנשיא שונא המהגרים דונלד טראמפ, הסרט הצרפתי המעולה "הסיפור של סלימן", המוקרן כעת ברחבי הארץ, אינו מועמד לאחד מפרסי האוסקר שיוענקו בסוף החודש במה שנותר מהוליווד. זאת, למרות שהסרט כבר זכה בפסטיבל קאן האחרון בשלושה פרסים, ביניהם – לשחקן הטוב ביותר ולבימאי. כאן ההפתעה: השחקן הטוב ביותר כלל אינו שחקן. סלימן, שליח על אופניים שטס ברחובות פריס הפקוקות,
מכון עקבות פועל מאז 2014 במפגש הדרכים של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, של זכויות האדם ושל הארכיון. לציון עשור של פעילות, מפנה עקבות מבט אל הסיפורים שהציג הקולנוע התיעודי הישראלי לגבי הסכסוך ואל האתגרים הניצבים בפני מי שמבקש לספר סיפורים אלה. לציון עשור לפעילותו עקבות יערוך מהערב (חמישי) ועד לשבת הקרובה שורה של אירועים פומביים. האירוע הראשון "סתמו: חזיתות ההשתקה של הקולנוע הדוקומנטרי", בהשתתפות היוצרים נטע שושני,
במוזיאון מוז"א בתל-אביב מוצגת תערוכת צילומים של כרימה עבוד, הצלמת הפלסטינית החשובה ביותר שפעלה בארץ בראשית המאה ה־20 ושהוגדרה "הצלמת הערבייה הראשונה". עבוד נולדה ב-1893 בבית לחם למשפחה ממוצא לבנוני. למדה בבית ספר לבנות בעיר העתיקה בירושלים ובהמשך באוניברסיטה בביירות. ב־1930 נישאה לסוחר לבנוני. נפטרה ב-1940 בגיל 47 ונקברה בבית עלמין בבית לחם. ליום הולדתה ה-17 בשנת 1913, עבוד קיבלה מצלמה מאביה ולא הפסיקה לצלם
הגלריה לאמנות אום אל-פחם מציגה אשכול תערוכות חדש של אמנים ערבים ויהודים. באשכול תערוכה קבוצתית מאוסף המוזיאון; תערוכות של וליד אבו-שקרה, רות קסטנבאום בן-דב, שי עבאדי, סובחייהחסן קייס וחמודי ג'נאם; תערוכה משותפת של קרן טאב ונהונד ג'בארין; וכן תערוכה קבוצתית של זומו, המוזיאון שבדרך. בתערוכות מוצגות עבודות אמנות פלסטית ווידיאו ארט בנושאים של תרבות, זיכרון וזהות אישית ולאומית. התערוכות מציגות מבט על ההיסטוריה, המורשת, הזהות
פסטיבל סולידריות לקולנוע וזכויות אדם יפתח מחר (שלישי) בסינמטק תל-אביב ויימשך עד יום שלישי הבא, 10 בדצמבר. בפתיחת הפסטיבל השנתי: הקרנת הסרט "מרפק" (2024, טורקיה, צרפת, גרמניה). "מרפק", סרטה העלילתי עטור הפרסים של הבימאית הברלינאית אסלי אוזרסלאן, הוא עיבוד לרומן באותו שם של הסופרת פטמה איידמיר. הסרט הוא סיפור עוצמתי על נערה צעירה שנדחקת לשולי החברה, ובמסגרת מאבק נואש על זהותה וחירותה, נאלצת לכוון מחדש
תשעה ימים בלבד הוצגה בגלריה רוזנפלד בתל אביב התערוכה "זמן נגב" (וקת אלנקב) שננעלה בשבת שעברה. התערוכה הייתה יוזמה של העמותה "כוכבי המדבר" המקדמת מנהיגות צעירה בחברה הערבית-בדואית, ומתמקדת בעבודות של אמנים ואמניות מהנגב. לדברי האוצר פסטרנק, התערוכה הייתה פרויקט הסיום של קבוצת 'מאיץ כוכבים'. במהלך השנה נפגשו היוצרים עם אמנים וביקרו בגלריות. התערוכה הוצגה דווקא בתל-אביב על מנת לעורר מודעות והיכרות מעמיקה יותר עם
