חברות מסוגן של "וולט" ו"אובר" משווקות לעובדיהן מצג שווא של חופש ועצמאות, כמו אלה מהם נהנים כביכול "עובדים חופשיים" המכונים פרילנסרים. הרצון להשתחרר מדרג מנהלי הביניים, שהוא חלק בלתי נפרד מהעבודה במפעלים או במשרדים, קורץ לרבים המעוניינים להגדיל את שליטתם במשך העבודה. רצון זה מנצלות חברות מבוססות אלגוריתם (קוד סגור), המתרגמות אותו לעבודה קצרת מועד באופן העסקה קבלני. צורת העסקה זו אמנם מאפשרת לעובד לבחור
בחודשים האחרונים מסתמן שסע חדש בחברה הישראלית: בין תומכי החיסונים למתנגדיהם. שיח מתנגדי החיסונים, המתנהל ברובו בקבוצות פייסבוק ווטסאפ, ניזון מתיאוריות קשר, מפיסות מידע שהוצאו מהקשרן וממידע כוזב שמקורו לעתים קרובות באתרי אינטרנט מפוקפקים. למותר לציין, מידע זה איננו מהימן ולא נבדק בכלים מדעיים. האוניברסיטה האמריקאית, המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (או בראשי התיבות באנגלית MIT), פרסמה באחרונה מדריך לשיח עם מתנגדי חיסונים, או עם אנשים
מאבקם של עובדי המחקר והפרויקטים באוניברסיטת תל אביב עולה מדרגה. הנהלת האוניברסיטה בראשות המנכ"ל גדי פרנק והנשיא פרופ' אריאל פורת מסרבת לקיים משא ומתן עם ועד העובדים. ראשי הוועד, הנלחמים למען מעמדו ודרישותיו, נמצאים בלב המערכה ולעתים משלמים על כך מחיר אישי. מאבק עובדי המחקר והפרויקטים מתנהל בעצימות משתנה מאז 2012, ויו"ר ועד העובדים, ד"ר מוטי רונן, אף התראיין בשנה שעברה ל"זו הדרך". עם זאת,
לכאורה, סכנת הסיפוח של חלקים מהשטחים הפלסטיניים הכבושים ירדה מהפרק. "ממשלת השינוי" האקלקטית הציבה לעצמה שתי מטרות מרכזיות: "העברת תקציב וייצוב המדינה", והתחייבה להימנע ממהלכים מדיניים גדולים. בד בבד, מדלג ממשל אמריקאי חדש בין בירות המזרח התיכון ומשדר תמיכה בחידוש ההידברות בין הישראלים לפלסטינים. לא להתרגש: תועלת לא תצא מזה, לבד מאשר לציר הפרו-אימפריאליסטי במזרח התיכון. בפועל, הסיפוח הזוחל מתקדם. בכתב תביעה מ-2020 טען ארגון
הסדרה התיעודית החדשה "הגורם האנושי", המשודרת בערוץ 8 של הוט, עוסקת בעשורים של משא ומתן כושל בין ישראל לפלסטינים מנקודת מבטם של המתווכים האמריקאים: דניס רוס ומרטין אינדיק. שניהם תיווכו במשך שנים בין ראשי הממשלה יצחק רבין, שמעון פרס, אהוד ברק, אהוד אולמרט ובנימין נתניהו לבין המנהיגים הפלסטיניים יאסר ערפאת, סאיב עריקאת וחנאן עשראווי. רוס ואינדיק מבקשים להכות על חטא ולהסביר היכן נכשלו. אך
תערוכת צילומים ממחאת בלפור נפתחה ביום חמישי האחרון בכיכר רבין בתל-אביב. התערוכה אוצרת עשרות תמונות ורגעים מהמחאה היצרית והוויזואלית, המצולמים בתמונות נתפסו בעודם פעילים נעצרים, מוכים, חבולים ומשוועים להבנה. התערוכה היא פרי יצירתם של מתעדי המחאה הבולטים כמו גם עיתונאים שהיו במקום וצילמו תמונות אייקוניות. באירוע הפתיחה השתתפו עשרות אנשים ברובם מהמעגלים הקרובים למחאה ובייחוד פעילים ואמנים. המחאה שהתאפיינה בחוסר קוהרנטיות ובמסרים מבולבלים ניסתה לעשות
"זה הזמן להעמיד את הממשלה בפני דרישה מאוד ברורה – הזכות לקורת גג היא זכות בסיסית. היא צריכה להיות מעוגנת בחוק יסוד ולחייב את השלטון לפעולה. לבנות דיור ציבורי. לא לפנות אנשים לרחוב. לא לגרום לזכאים לדיור ציבורי להמתין שנים בתור לדירה. לא לגרום לנו להוציא את רוב השכר שלנו על דיור. לתת לאנשים שחיים פה ביטחון בקורת הגג." דרישות אלה ניסח פורום הדיור הציבורי
מחאת בלפור, שניצתה היום לפני שנה בדיוק בהפגנה ביום הבסטיליה 14 ביולי, הגיעה לסיומה הצפוי. ההמונים שגדשו את הרחובות במשך שנה שלמה שבו לחייהם הפרטיים ולמאבקיהם היומיומיים. מעטים, חברי הגרעין הקשה של המפגינים, המשיכו לעקוב אחר פינוי ראש הממשלה לשעבר נתניהו מהמעון הרשמי, כדי לסחוט טיפה אחרונה מלימון המחאה ולוודא כי המלאכה נשלמה. רבים מהפעילים המרכזיים של מחאת בלפור, אותם מאות בודדות שהניעו עשרות אלפים
הפמיניזם הליברלי חוגג! בממשלת בנט החדשה מכהנות שרות במספר שיא: ממירב מיכאלי ותמר זנדברג ועד קארין אלהרר, אורנה ברביבאי ואיילת שקד. לפי פמיניזם שטחי שכזה, שאינו נותן את הדעת באופן ביקורתי על מבני אי-השוויון בחברה ומסתפק בייצוג נשי, אפשר לחשוב כי "ממשלת השינוי" חוללה מהפכה פמיניסטית. אכן, הסטנדרט שהציבה הכנסת הקודמת היה נמוך ביותר, הן במספר הנשים חברות הכנסת והן במספר הנשים שכיהנו כשרות בממשלת
מאז פרוץ מגפת הקורונה, עובדי חברת המשלוחים "וולט" הם מראה מוכר היטב לתושבי גוש דן. הכנסות החברה (בבעלות פינית) גדלו בעשרות אחוזים בחודשים האחרונים, ואזורי החלוקה שלה התרחבו לכל ערי גוש דן. החברה, הנהנית מפופולריות גוברת בציבור הישראלי, נעזרת ביישומון נוח לשימוש ובעיצוב צעיר ומושך. אולם חברת וולט היא מן המייצגים הבולטים של מודל ההעסקה הקבלני, במסגרתו מוגדרים העובדים כ"פרילנסרים". העסקה פוגענית זו מוצגת כמודל
