על האזרחות ומחיקתה: מעמדם השברירי של הערבים אזרחי ישראל מאז 7 באוקטובר

מאמר חדש של החוקר גל לוי מהאוניברסיטה הפתוחה, תחת הכותרת "על האזרחות ומחיקתה בעקבות השביעי באוקטובר", התפרסם לאחרונה במגזין האקדמי "פוליטיקה עכשווית". בהקדמה למאמר נכתב: "מטרתו המרכזית של המאמר היא לעמוד על הדבר המאפשר את אותה רדיפה, ובאופן קונקרטי יותר, להראות כיצד הרדיפה והתיוג של אזרחים אלו חושפים את היסודות השבריריים של האזרחות בישראל ומערערים את ה'הבטחה האזרחית' להכללה ולשוויון".

המאמר טובע את המושג "אזרחות מחיקה", שהוא לדברי הכותב: "כלי לניתוח משטרים שבהם קיימת נסיגה דמוקרטית ופופוליזם, המאפשר לאתגר את התפיסה האידיאליסטית של אזרחות ככוח משחרר ומכליל בלבד". לטענתו של לוי, האזרחות הישראלית המשותפת ליהודים וערבים עוברת התפוררות מהירה מאז המלחמה, שהאיצה תהליכים אנטי-דמוקרטיים ופופוליסטיים-סמכותניים. התפוררות זו באה לידי ביטוי, בין השאר, בקבוצות ימין קיצוני הרודפות אזרחים ערבים ומגביהות את החומות בין יהודים וערבים, עד כדי ריקון האזרחות הישראלית של האזרחים הערבים מכל תוכן דמוקרטי ממשי. לוי כתב: "הסטטוס של הערבים הוא מבחן ליטמוס של הלגיטימיות של המבנה העומד בבסיס האזרחות הישראלית". הדמוקרטיה הישראלית, אם אכן אפשר לקרוא לה כך, נבחנת ביחסה לאזרחים הערבים.

רדיפתה של הזמרת דלאל אבו אמנה ומאות אזרחים ערבים נוספים שנפלו קורבן לרדיפה שיטתית של בריוני ימין קיצוני ב-2023 משמשת את הכותב לתיאור השינוי הפוליטי הדרמטי ואת המתקפה שנוהלה "מלמטה למעלה", כלומר בידי אזרחים יהודים נגד אזרחים ערבים, ולא רק בידי השלטון. רועי סטאר ומרדכי דוד הם דוגמאות בולטות שזוכות לאהדה תקשורתית, אולם מדובר בעוד מאות בריונים אחרים ברשת וברחוב ששמם אינו מוכר, ששכללו את שיטות הרדיפה של בריונים ותיקים המזוהים עם מפלגת השלטון כמו משה מירון, איציק זרקא ואחרים. האזרחות של המיעוט הלאומי הפלסטיני מעולם לא הייתה אזרחות מלאה. הממשל הצבאי אמנם בוטל בשנת 1966, אך האפליה הממסדית והפערים החברתיים-כלכליים בין יהודים וערבים עומדים בעינם. יחד עם זאת, עלייה בשיעור ההשכלה בחברה הערבית והיווצרות מעמד בינוני ערבי שדרש את זכויותיו האזרחיות "איימו" על המבנה האזרחי בישראל, בו הרוב היהודי זוכה בזכויות יתר והמיעוט הערבי אינו מגיע לכדי מעמד אזרחי מלא וברובו סובל מעוני, אפליה ושוליות חברתית.

ההבטחות הפוליטיות הטמונות באזרחות כמו חופש ביטוי, חופש התארגנות וחופש מחשבה ופעולה אינן מוקנות למיעוט הערבי כשם שהן מוקנות לרוב היהודי. החרפת האלימות נגד הפלסטינים בין הים לנהר בשנתיים האחרונות, בתוך ישראל ובשטחים הכבושים, טשטשה את ההבחנה בין אזרחים ושאינם אזרחים. לשיטתו של לוי, אזרחות איננה מושג ערטילאי או סטטי אלא מושג חי ומשתנה, וכפי שהגדיר זאת "אזרחות פרפורמטיבית" המשתנה ומופעלת בצורות שונות. שיח הזכויות הליברלי הקושר בין אזרחות לזכויות קורס תחת נטל המציאות – לא בתי המשפט ולא סיעות האופוזיציה הצליחו להבטיח בשנים האחרונות את זכויותיהם ההולכות ונעלמות של האזרחים הערבים, הסופרים את קורבנותיהם הנטבחים ברחובות הערים הערביות בידי כנופיות הנהנות מתמיכה שלטונית שקטה.

זהותם של האזרחים הערבים בישראל מורכבת מזהות לאומית פלסטינית וזהות אזרחית ישראלית. המתח בין שתי הזהויות משמש זה שנים את הימין הקיצוני, הטוען כי הערבים אינם נאמנים למדינה אלא ללאום אחר ועל כן יש לשלול את אזרחותם. הצעות חוק כמו "חוק הנאמנות" (תיקון לחוק האזרחות) של אביגדור ליברמן מ-2010, חוק הלאום מ-2018, החוק הטרי של צבי סוכות לשלילת אזרחות למי שמוביל חרם נגד ישראל, וחוקים גזענים אחרים נועדו להמשיך ולפרק את האזרחות הישראלית של הערבים.

מנהיג בולט המרבה להדגיש את האזרחות הישראלית לצד הזהות הפלסטינית הוא איימן עודה, יו"ר חד"ש-תע"ל. כפי שכתב לאחרונה ברשת X (לשעבר טוויטר): "אנחנו, האזרחים הערבים במדינה, מהווים 20% מהאוכלוסייה. ולמרות ההסתה והגזענות הפרועה, למרות ההפקרה והשנאה, נצא להצביע בהמונינו. אנחנו לא שואבים לגיטימציה מגנץ, מלפיד או מכל פוליטיקאי שלוקח חלק בהדרתנו. הלגיטימציה שלנו נובעת מהיותנו אזרחים בזכות, ולא בחסד". לצד חד"ש  קיימים שלל ארגוני חברה אזרחית כמו יוזמות אברהם, "מפלגת כל אזרחיה" ואחרים המנסים להטות את הזרם הלאומני העכור עם פעילות אזרחית-דמוקרטית משותפת ליהודים וערבים.

בפרק המסקנות של המאמר כתב לוי: "(ההגדרה) אזרחות מחיקה מדגישה כיצד כל פעולה ישירה או שנדמית יכולה להוות טריגר למחיקת הסטטוס האזרחי". השבריריות של האזרחות הישראלית מצריכה דיון מעמיק ונקיטת פעולות שיחזקו את השדה אזרחי-דמוקרטי ההולך ונעלם ואת המבנה הדמוקרטי הרעוע, השורד בקושי רב את ההתקפות התכופות של הממשלה. המאבק על תוכן האזרחות מוכרח להיות מאבק משותף ליהודים וערבים דמוקרטים, הרוצים לחיות בארץ הזו יחד בשותפות.