היום לפני 103 שנים קם הצבא האדום שמיגר את הכוחות האימפריאליסטים והאנטי בולשביקים ברוסיה

לאחר מהפכת אוקטובר 1917 בהנהגת ו. י. לנין, החליט השלטון הבולשביקי הצעיר ברוסיה, ב-28 בינואר 1918, להפוך את "משמרות האדומים" של פעילים ומתנדבים ל"צבא האדום של הפועלים והאיכרים". הצבא האדום התייצב נגד כוחות ומליציות אנטי-בולשביקיות ופרו-אימפריאליסטיות שזכו לכינוי הצבא הלבן, רבים מהם קצינים חיילים בצבא הצאר לשעבר שהיו מצוידים ומאומנים הרבה יותר מיריביהם הבולשביקים. בין השנים 1917 ל-1920 התחוללה ברוסיה מלחמת אזרחים בין הקומוניסטים למתנגדיהם (מקבוצות ואידאולוגיות שונות ובהן תנועות אנטישמיות שביצעו מעשי טבח ביהודים ושזכו כולם יחד לכינוי "הצבא הלבן") שהסתיימה בניצחון הקומוניסטים ובמיגור יריביהם.

עם הקמת הצבא האדום מפקדיו היו ניקולאי קרילנקו, פעיל בולשביקי ותיק, ולדימיר אובסיינו, מהפעילים המרכזיים במהלך מהפכת אוקטובר וימאי מהפכני בצי הבלטי של חיל הים הצארי, פיוטר דיבנקו. על פיקוד הצבא הופקד הקומיסר לענייני צבא, לאון טרוצקי – כינויו של לב דוידוביץ' ברונשטיין. טרוצקי פיקד על הצבא האדום עד 1925.
יצוין עם ניצחון המהפכה ותוך כדי מלחמת העולם הראשונה, המעצמות האימפריאליסטיות ובראשן בריטניה וצרפת שיגרו כוחות לערי הנמל הרוסיות, על מנת שיחברו עם הכוחות האנטי-בולשביקיים. גם ארה"ב הצטרפה לכוחות הפולשים ביולי 1918. בריטניה גייסה חיילים אוסטרלים וקנדיים. צרפת הביאה לרוסיה חיילים מהמושבות באפריקה ואסיה.

גם האימפריה היפנית הצטרפה למצור על רוסיה הסובייטית וכך נשלחו למטרה זו עשרות אלפי חיילים יפנים, שב-5 בספטמבר 1918 התחברו לראשונה עם חיילים בריטים, צרפתים ואיטלקים. כבר בקיץ 1919, הצבא האדום נלחם בגבורה וזינב כל העת בכוחות הזרים ובכוחות הלבנים והם לא רשמו כל הצלחה משמעותית. ביוני 1920 הובסו ונסוגו כל הכוחות המתערבים האימפריאליסטים לבד מן היפנים; אלה האחרונים נסוגו רק כעבור שנתיים עם הקמת ברית המועצות