fbpx

למען דמוקרטיה אמיתית: סניף מק"י בי-ם מסכם את לקחי ההפגנות בבלפור ומתכונן להמשך

על גוש שמאל רדיקלי, אלימות נגד מפגינים, המאהל בגן העצמאות, התנגדות לא אלימה וחיבור המאבק הפרלמנטרי

ב-9 ביולי בערב הגענו, חברי מק"י, לביקור במאהל המחאה מול מעון ראש הממשלה, שהוקם בתגובה לשחיתות של נתניהו ולכישלון המתמשך של הממשלה. לאחר שיחות עם כמה מיושבי המאהל ובתיאום עם הנהגת המפלגה, החלטנו להשתתף בהפגנות שתוכננו לשבועות הקרובים. באותה תקופה היו משתתפי המחאה ברובם מבוגרים הנמנים עם הבורגנות הזעירה. היו ביניהם עצמאים שנפגעו ממדיניות הממשלה לגבי נגיף הקורונה ומקצתם אף מועסקים בתעשייה הביטחונית. ההתרשמות הראשונית שלנו הייתה שדרישותיהם מוגבלות מאוד ומרוכזות בהתפטרות ראש הממשלה עקב פרשיות השחיתות שלו ושל משפחתו.

לאחר שנשקל המצב, הוחלט שנגיע להפגנות כגוש של השמאל הרדיקלי בצורה גלויה, עם דגלים אדומים ושלטים בעלי תוכן פוליטי שמאלי, שיעוררו דיון סביב משמעות המושג דמוקרטיה.

ב-14 ביולי התקיימה הפגנת הענק הראשונה מול מעון ראש הממשלה, בה השתתפו לפחות 20,000 איש. שלא כמו בהפגנה הקודמת, השתתפו באותו ערב המון מפגינים צעירים, שרבים מהם הגיעו מערים אחרות. כבר בשלב זה ראינו הרחבה של הדרישות מצד המפגינים: סיסמאות ושלטים רבים עם דרישות הקשורות במשבר הכלכלי. לקראת חצות פרצה קבוצת מפגינים אחת את מחסום המשטרה וצעדה בכיוון בית הכנסת הגדול, ומפגינים רבים החלו לרוץ בכיוון מרכז העיר. המשטרה, שככל הנראה לא ציפתה למספר כזה של מפגינים, החלה לחסום את הדרכים, ולמעשה הובילה את המפגינים לכיוון הרכבת הקלה. התפרצות המפגינים למרכז העיר חסמה את הרכבת הקלה, והמפגינים התקדמו על המסילה. בקצה השני של הרחוב חיכו יחידות משטרה רכובה ומכוניות להתזת מים (מכת"זיות), שהחלו להדוף את המפגינים באלימות אל הסמטאות.

באותו רגע השתנה לגמרי היחס של המשטרה למפגינים ובכיכר פריס עצמה נרשמו מקרים רבים של אלימות מצד המשטרה – כולל 50 עצורים בערב אחד. בעקבות האלימות הגוברת של המשטרה כלפי המפגינים, חדרה להכרת תומכי המחאה הבנה לגביה. ככל שגברו מקרי האלימות ועל רקע התנהגות המשטרה באכיפת גזרות הקורונה, גבר האנטגוניזם כלפי המשטרה וגדל מספר המפגינים.

 

גוש שמאל רדיקלי בהפגנות

בעקבות ההפגנות הראשונות שבהן השתתפנו, יצר סניפנו קשר עם ארגוני שמאל רדיקלי אחרים בירושלים – אנרכיסטים, פעילים נגד הכיבוש וחברים בארגונים שונים. יחד עמם ייסדנו ארגון בשם "דמוקרטיה לכולן.ם". הפעילות הראשונה שלנו כארגון הייתה בהופעתנו כגוש במסגרת הצעדה ממעון ראש הממשלה אל משכן הכנסת. התחלנו בקריאת סיסמאות שמאליות, כולל הסיסמה: "התשובה ל-X: מהפכה" שהפכה אחד מסימני ההיכר של המחאה.

הארגון "דמוקרטיה לכולן.ם" ממשיך לפעול ולארגן מיצגים בנושאים שונים. מעגלי החשיפה שלו ברשתות החברתיות מגיעים כבר לאלפי אנשים ברחבי הארץ, במיוחד בקרב קבוצות פעילי אקלים ופמיניזם. לאחרונה הוא פועל יחד עם "הגוש נגד הכיבוש" שהתגבש בתל אביב.

 

אלימות נגד מפגינים

בתגובה למיצגים שנערכו במהלך ההפגנה מול הכנסת, וככל הנראה בעידוד מפלגת השלטון ושלוחיה, החלו קבוצות ימין קיצוני, במסווה של הפגנות נגד, לאיים בפגיעה במפגינים. בהמשך לאיומים אלה נרשמו מקרים רבים של תקיפת מפגינים בדרכם אל ההפגנות ובחזרה מהן. את ההתקפות עודדו ברשתות החברתיות גורמי ימין המקורבים לשלטון, כולל ראש הממשלה ומשפחתו, המסיתים נגד המפגינים באופן מתמיד ומשולח רסן (החל בהאשמות הרגילות בבגידה ועד האשמות "יצירתיות" בהפצת מחלות).

מול אלימות הימין, קמו התארגנויות  מגוונות מטעם המפגינים לצורך הגנה עצמית. כמה מההתארגנויות היו ספונטניות, ואחרות היו  מטעם קבוצות מחאה בורגניות-ממסדיות. למיטב ידיעתנו, התארגנויות הגנה אלה ברובן שרדו רק בשבועות הראשונים, למרות שמקרי אלימות קורים שוב ושב במוקדי ההפגנות ברחבי ירושלים.

 

מאהל הצעירים בגן העצמאות

לאחר כמה שבועות של הפגנות ענק מול מעון ראש הממשלה, התארגנה באופן ספונטני קבוצת צעירים, שהקימה מאהל מחאה בגן העצמאות, סמוך לכיכר פריס. בשבועות הראשונים סבל המאהל מהטרדה שיטתית של כוחות משטרה ושל פקחים עירוניים. אבל הודות לגידול במספר המשתתפים, ביסס המאהל נוכחות קבועה בשטח. חברי סניף מק"י פקדו את המאהל כמעט כל יום כדי להשתתף בשיחות ולנהל הסברה. בשטח המאהל נתקלנו לא פעם בטיפוסים אופורטוניסטים שבאו לנטרל את המחאה או לרכוב עליה כדי לבנות לעצמם קריירה פוליטית.

בחודשים שחלפו סבל המאהל קשיים רבים והתנכלות מתמדת מצד גורמי האכיפה. כעת הנוכחות בו מצומצמת, ואין לדעת כיצד ימשיך לתפקד בחודשי החורף. לאחר ההצלחות הראשוניות בהפגנת נוכחות ובבניית הגוש הרדיקלי, הוחלט לתגבר את נוכחות המפלגה בהפגנה בעזרת חברים מסניפים נוספים.  כבר בהפגנות הראשונות הצטרפו אלינו חברים מסניף תל אביב כיחידים, ולאחר מכן גם בקבוצות מאורגנות. ראויה לציון השתתפותם של החברים הפלסטינים, שהגיעו במיוחד מצפון הארץ למרות הסיכון הגדול יותר שהם נוטלים על עצמם בהשתתפות בהפגנה. הגוש שהובלנו בהפגנות היה הגוש היחיד שהשתתפו בו יחד מפגינים ערבים ויהודים במספרים משמעותיים.

המפלגה נתקלה גם בהתנגדות ישירה מצד המשטרה, אשר עצרה באופן אלים ולא חוקי את אחד מחברי בנק"י ממחוז נצרת שהשתתפו עמנו בהפגנה. המשטרה גם אסרה להכניס לכיכר פריס ציוד, דגלים ושלטים של מק"י. למרות הקשיים והדיכוי המשטרתי, ובעצם דווקא בגללם, אנחנו סבורים שחשוב להמשיך לתגבר את ההשתתפות של חברי מפלגה בהפגנות ולבנות גוש קומוניסטי-מעמדי חזק יותר. בין שאר היעדים, מחאה רחבה כזאת עשויה לנרמל את הנפת הדגל הפלסטיני בירושלים המערבית.

 

התנגדות לא אלימה

כבר בהפגנות הענק הראשונות החל בקרב המפגינים שיח שעודד והדריך ניסיונות של "התנגדות בלתי-אלימה", הן כלפי גורמי הממשלה והן כלפי המשטרה. תפיסה זאת צמחה בעיקר בארגונים הזעיר-בורגניים הישנים, אך מצאה הקשבה גם בקרב הארגונים החדשים שצמחו מתוך המחאה. בהתאם לטבע החצוי של הבורגנות הזעירה,  היו יוזמות הקוראות תיגר על המערכת ומסמנות התקדמות, למשל: מרד מיסים, אי-ציות להנחיות הסגר, זיהוי שוטרים סמויים בקהל וצילום מקרי אלימות משטרתית/פאשיסטית. אך היו גם כאלה המבטאות ריאקציה גמורה והתרפסות בפני הממשלה, כמו פיזור הפגנה מרצון בדרישת המשטרה, אי-התנגדות למעצרים ולפינוי וכו'.

נוכח אי-היעילות הפוליטית של הסוג השני, ובגלל הרעת היחסים בין המפגינים למשטרה, יוזמות ההתרפסות התפוררו לחלוטין, בעוד היוזמות מהסוג הראשון מתמידות. השיח סביב אי-ציות אזרחי  ממורכז ומקובל יותר.

בשלב מוקדם של תנועת המחאה קמו סביבה יוזמות וארגונים עם שלל מסרים שנועדו לקידום עצמי – מארגונים שנועדו לבנות תמיכה המונית בפוליטיקאים לעתיד, מבלי להבטיח שום שינוי אמיתי, ועד לארגונים פרוגרסיביים לכאורה, המשמשים בפועל ככלי להגשמת פנטזיות של פרופסורים מנותקים ושל טכנוקרטים. ישנו לחץ חזק מאוד בכיוון של "לא ימין ולא שמאל" ושל אנטי-מפלגתיות גורפת.

במצב הנוכחי, ארגונים אופורטוניסטיים כאלה מנהיגים גושים רחבים בהפגנה, ויכולתם לשנות תודעה ואת כיוונה של המחאה היא גדולה.

לכן חשוב לנהל מאבק אידיאולוגי בדבר חשיבותו של שינוי מערכתי כולל, מעבר למסרים הכלליים והחיוורים של המחאה. חיוני להציב בשטח חלופה רעיונית לגישות אנטי-מפלגתיות ולפעולות של המרכז-ימין, ובאופן פעיל לקדם במחאה אג'נדה סוציאליסטית.

 

חיבור המאבק הפרלמנטרי

בזמן שחברי מק"י וחד"ש השתתפו בהפגנות, נאבקו חברי הכנסת של חד"ש בכנסת על זכויות המפגינים, ומנעו או עיכבו גזרות של הממשלה נגד העם. פעילות פרלמנטרית זו הניבה לחברי הכנסת של חד"ש אהדה רבה בקרב המפגינים. בשיחות שקיימנו עם מוחים הרגשנו כי פעילות זו אף הגבירה את התמיכה ברשימה המשותפת ובחד"ש במיוחד בקרב מצביעי שמאל-מרכז.

בכמה הפגנות נאמו חברי כנסת של חד"ש, ובעיקר ח"כ עופר כסיף, מול קהל המפגינים, והתקבלו באהדה רבה. אפילו דבריהם הרדיקליים יותר זכו במחיאות כפיים סוערות. חשוב להמשיך ולהרחיב את הופעות חברי הכנסת בהפגנות, כשהם מלווים בחברי המפלגה בשטח, ובדרך זולחזק את נוכחותנו בתודעת המחאה.

ככל שנמשך המשבר הכל-צדדי, כך נחשפים הסדקים והשברים הפנימיים במערכת, והסיכוי של ממשלת נתניהו להישרד פוליטית מצטמצם. הקו המפריד בין אירוע מהפכני באופיו לבין עוד תנועת מחאה טמון במה שיקרה ביום שאחרי נתניהו: האם תקום ממשלת מרכז חדשה שתמשיך בכל קווי המדיניות הישנים, או שתתגבש תנועה עם תוכנית חברתית-כלכלית אלטרנטיבית שתשרת את העם במקום את ההון.

המחאה העממית היא הזדמנות לבנות את כוחה של מפלגתנו הקומוניסטית סביב תוכנית מהפכנית. עלינו לפעול לחיזוק עוצמתה של המחאה באמצעות קידום תפיסת המאבק המעמדי ובדרך של הפיכתה ממאבק זעיר בורגני למאבק של מעמד העובדים. תוכנית כזאת שתגבש רק ההנהגה של המפלגה הקומוניסטית תוכל להוביל להחלפת שלטון בעלי ההון בדמוקרטיה אמיתית שוחרת שלום ושוויון.

 

אנו עושים מאמצים להביא ידיעות בדוקות ומדויקות, ולא להפר זכויות יוצרים. אם נתקלת בטעות או בהפרת זכויות יוצרים, אנא פנה/י אלינו בהקדם במייל info@zoha.org.il

דילוג לתוכן