59 שנות לכיבוש השטחים הפלסטינים: עם המדכא עם אחר אינו יכול להיות חופשי

59 שנים מלאו אתמול (שישי) לתחילת הכיבוש הישראלי של השטחים הפלסטיניים – הגדה המערבית, רצועת עזה וירושלים המזרחית. 59 שנים של שלטון צבאי אכזרי על עם המונה מיליוני בני אדם. 59 שנות מציאות מדממת שמחוללת מדי יום עוד מוות ושנאה ומכינה את הקרקע למעשי אלימות נוספים: פיגועים, פוגרומים, פשיטות צבאיות, מעצרים, מלחמות, מעשי טבח וחיסולים.

בשטחים הכבושים מתקיים כיום אפרטהייד – שתי מערכות חוק נפרדות לשתי קבוצות אוכלוסייה החיות באותה טריטוריה. המתנחלים הישראלים הם אזרחים הכפופים לחוק הישראלי, בעוד הפלסטינים הם נתינים הכפופים לדין הצבאי. לאחר נפילת משטר הדיכוי הגזעני בדרום אפריקה בשלהי המאה הקודמת, ישראל היא ככל הנראה המדינה האחרונה בעולם המקיימת משטר אפרטהייד חוקי. זה עוול מוסרי זועק וכתם שחור על מצחו של כל ישראלי.

מפעל הכיבוש וההתנחלויות מנוגד לאינטרסים של הרוב המוחלט של הישראלים. הוא לא רק מחולל עוד סבבי אלימות ומכניס את ישראל שוב ושוב לעימותים אלימים עם שכניה; הוא גם דורש תחזוקה מתמדת ויקרה מאוד, המכלה את משאביה של ישראל ומחייבת אותה להשקיע עוד ועוד תקציבים בצבא, בהתחמשות, בריגול ובמעקב אחרי האוכלוסייה הכבושה. הכיבוש מוביל גם לבידוד בינלאומי של ישראל, לפגיעה בקשרי המסחר והמדע שלה ולאי-נוחות הולכת וגוברת שחש כל ישראלי הנוסע לחו"ל.

ההתנחלויות משתלטות על ישראל

אך חמור מכך, בשנים האחרונות משתלטים הכיבוש וההתנחלויות גם על ישראל עצמה. ההפיכה המשטרית אינה אלא הרחבת מנגנוני הדיקטטורה מהשטחים הפלסטיניים הכבושים לתוך מדינת ישראל. האלימות השלטונית, הבוז לזכויות אדם ולנורמות דמוקרטיות ותאוות הכוח המשיחית לא נשארות מאחורי הקו הירוק אלא מחלחלות בהתמדה לתוך ישראל ומשנות את שיטת המשטר שלה.

אך דווקא בשנים אלה נדחק הכיבוש מסדר היום הפוליטי בישראל ורוב האזרחים אינו חושב עליו כסוגייה פוליטית בת-שינוי. בימין טוענים כי "אין כיבוש" אך ממשיכים לקיים אותו, להצדיק את פעולותיו ולאיים בכיבושים נוספים; ואילו במרכז-שמאל תומכים בכיבוש בשקט, בטענה כי "אין ברירה". זוהי הצלחה מובהקת של הימין הקיצוני, שהפך את מה שהיה פעם סלע המחלוקת העיקרי בפוליטיקה הישראלית לנושא שאין מדברים עליו. 

הכיבוש – הכי רלוונטי

אפילו בשמאל יש מי שאומרים שלדבר על הכיבוש זה כבר לא רלוונטי, בטענה כי "מהים עד הנהר" שורר כיום משטר אחד של עליונות יהודית. זו גישה תבוסתנית הרואה בהתנחלויות עובדה מוגמרת, ומשלימה עם ההשתלטות הישראלית על הגדה המערבית, רצועת עזה וירושלים המזרחית. היא מתעלמת מזכותם של הפלסטינים להגדרה עצמית במדינת לאום ריבונית, ודנה אותם לחיים כנתינים חסרי-זכויות של משטר צבאי – עד שתתגשם איכשהו הפנטזיה על פלסטין חופשית בכל שטח המנדט הבריטי.

 אלה גם אלה מתעלמים מהפתרון היחיד האפשרי: סיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית עצמאית בצד ישראל. זו הדרך לפתרון הסכסוך, לשלום ולשגשוג שני העמים החיים בארץ. זו גם הדרך לשינוי חברתי ולמימוש השוויון והצדק החברתי בתוך ישראל עצמה. כפי שכתב פרידריך אנגלס לפני 150 שנה: "עם המדכא עם אחר אינו יכול להיות חופשי".

עוד בנושא: https://zoha.org.il/145853