תואר לשם כבוד למיליי בבר אילן; בעברית יתקיים כנס לציון 50 שנה להפיכה בארגנטינה

בעיתוי מושלם, לאחר ביקורו בישראל של הנשיא הימני־קיצוני חאבייר מיליי, ייערך ביום שלישי הקרוב באוניברסיטה העברית כנס לציון 50 שנה להפיכה הצבאית העקובה מדם בארגנטינה. יצוין שמיליי מוביל קו פוליטי המסלף את קורות הדיקטטורה הצבאית (1976–1983) בארצו, שזכתה לתמיכה פעילה של ישראל. בעוד שארגנטינה נחשבה במשך עשורים דגם לזיכרון היסטורי ולהעמדה לדין של קצינים ואנשי כנופיות פשיסטיות האחראים לפשעים נגד האנושות, ממשלתו של מיליי מטילה ספק בממדי הזוועות ואף מצדיקה את פעולות הצבא.

מיליי וסגניתו, ויקטוריה ויז׳רואל, טוענים בפומבי כי מספר הנעדרים שנרצחו בעת השלטון הצבאי נמוך משמעותית מההערכה הרשמית של ארגוני זכויות האדם, העומדת על כ־30 אלף איש, בניסיון להקטין ואף להכחיש את רצח העם. מיליי תיאר את פעולות הצבא כ״חריגות שבוצעו במסגרת מאבק מוצדק בטרור״, בניגוד לקביעות משפטיות היסטוריות שלפיהן מדובר היה במנגנון מאורגן של טרור מדינתי. מיליי אף קיצץ בתקציבים לארגוני זכויות אדם ולגופים האחראים על שימור אתרי זיכרון, בהם המוזיאון שבבית הספר לשעבר של חיל הים, מחנה ריכוז ועינויים לשעבר.

מספר חודשים לאחר היבחרו, ביום הזיכרון להפיכה שנערך ב־24 במרס 2024, פרסמה הממשלה סרטון הקורא לזכור גם את קורבנות ארגוני הגרילה, בניסיון לשכתב את ההיסטוריה. מיליי התחייב להפסיק את מה שכינה ״הטרדה והשפלה״ של הכוחות המזוינים מצד הממשלות הקודמות, ופועל להרחבת סמכויותיהם בנושאי ביטחון פנים. צעדים אלו עוררו גל הפגנות ענק בארגנטינה. במרס 2024 הפגינו כחצי מיליון בני אדם בבואנוס איירס בסיסמה ״זיכרון, אמת וצדק״. גם במרס האחרון דרשו כמיליון מפגינים ברחבי ארגנטינה את התפטרותו.

במהלך ביקורו הממלכתי בשבוע החולף נשא נשיא ארגנטינה נאום ארוך של כשעה באוניברסיטת בר־אילן בעת הענקת תואר דוקטור לשם כבוד, ועסק רבות בספרו החדש ״קפיטליזם, המנגנון האלוהי של העבר״. הוא תיאר את הקפיטליזם כ״גן עדן״ וכינה את המרקסיזם ״תיאוריה שטנית״ המנוגדת לערכים יהודיים־נוצריים, וטען כי קרל מרקס היה ״שטניסט״ — קרי, יציר השטן.

במושב הראשון של הכנס, שיתקיים ביום שלישי בספרייה בקמפוס הר הצופים החל משעה 14:15, יעסקו בדיקטטורה וביחסיה עם החברה הארגנטינית. ישתתפו בו מרטינה וויס, ״הכנסייה הקתולית והדיקטטורה: המקרה של פרובינציית חוחוי״; אפרים דוידי, ״הון ושלטון נגד העובדים: האיגודים המקצועיים ערב ההפיכה הצבאית ב־1976 ולאחריה״; ושירה פתאל, ״קול הדממה: ייצוגים ספרותיים של ילדות בתקופת הדיקטטורה״.

במרכז המושב השני יעמדו מקומן של אידאולוגיה וזכויות אדם: דניאל גונאר־קרסל, ״פשיסטים או ג׳נטלמנים? מערכת היחסים המתוחה בין הגנרלים והפשיסטים הארגנטינאים״; קלאודיה קדר, ״בין זכויות אדם לניטרליות פוליטית: הבנק העולמי והסיוע לדיקטטורה״. לואיס רוניגר יתייחס להעמדתם לדין של הקצינים הרוצחים, וסאול פליקס פלדמן ירצה על ״זכויות אדם בימי הנשיא מיליי, 50 שנה מאוחר יותר״. כמו כן, במושב השלישי ידונו בשאלת הקשרים בין ישראל לדיקטטורה: פדרו גולדפרב, ״שני מקרי בוחן במערכת היחסים שבין הדיקטטורה הצבאית למדינת ישראל״; שלמה סלוצקי, ״מה ישראל עשתה ולא עשתה למען הנרדפים בעת הדיקטטורה״; וחררדו לייבנר, ״שיתוף הפעולה של ישראל עם הדיקטטורה האחרונה בארגנטינה: מקורות חדשים ופרשנות מחודשת״. הכניסה חופשית לכל הדיונים.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/128325/