שני הצדדים לא יכולים לנצח או להפסיד: 4 שנים לפלישה הרוסית לאוקראינה

על פני השטח, השנה הרביעית למלחמה של רוסיה באוקראינה לא חידשה הרבה: אותן התקדמויות איטיות בדונבאס, אותה דיפלומטיה כושלת, ואותו היעדר מתקפת נגד אוקראינית. אך למעשה הייתה שנת 2025 שנה של שינוי ממשי, גם אם שקט, בטכנולוגיית ההרג, בהיגיון המשא ומתן ובדמות ה"ניצחון" אצל שני הצדדים. המלחמה נעשתה קשה יותר לסיום דווקא משום שנעשתה קשה יותר לניצחון, ונראה שגם מוסקבה וגם קייב הגיעו לאותה מסקנה: הן אינן חותרות עוד לניצחון, אלא לצורה הטובה ביותר של אי-הפסד.

שנה של שיחות ללא פריצת דרך

קל להתייחס לתהליך השלום בין הצדדים ככישלון: לא הושג הסכם, והשיחות תקועות. אך מבט מעמיק יותר מראה כי עמדות שני הצדדים השתנו משמעותית מאז סוף 2024. לפני שנתיים דרשה אוקראינה להשיב לעצמה ריבונות מלאה על כל שטחה, בעוד רוסיה התעקשה על שליטה מלאה בארבעת המחוזות שהיא טוענת לריבונות עליהם. אך כיום נראה ששני הצדדים מכירים בכך שנקודת המחלוקת המרכזית הצטמצמה לשאלה אחת: גורלם של האזורים במחוז דונצק שנותרו בשליטת אוקראינה.

המתווה המיוחס לממשל טראמפ, שלפי הדיווחים סוכם בקווים כלליים עם ולדימיר פוטין, קורא לנסיגת אוקראינה מן השטחים במחוז דונצק שעדיין בשליטתה, וכן משלושה כפרים במחוז לוהנסק. במחוזות חרסון וזפוריז'יה יהפוך קו החזית הנוכחי גבול חדש. בתמורה, רוסיה תיסוג מאזורים כבושים במחוזות חרקיב, דניפרופטרובסק וסומי.

נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי אומר כי גם הקרמלין וגם הבית הלבן העבירו לו מסר זהה: המלחמה תסתיים כאשר הכוחות האוקראיניים יעזבו את דונבאס. זלנסקי סירב להצעה, אך צוותי המשא ומתן שלו העלו פתרונות ביניים: אזור מפורז בצפון הדונבאס, או משאל עם על מעמד השטח לאחר הפסקת אש. עמדתה הרשמית של אוקראינה היא שוויתור יהיה רק על שטחים שכבר נכבשו בפועל, מבלי להכיר רשמית בריבונות רוסית, ותוך שמירת הזכות לערער על כך בעתיד. זאת בתמורה לערבויות ביטחוניות מערביות, כולל פריסת כוחות של בעלות ברית והתחייבות של הקונגרס האמריקאי להגן על אוקראינה מפני תוקפנות עתידית.

תיאוריות שונות לקיפאון

שתי אסכולות מרכזיות מנסות להסביר מדוע, למרות ההתקרבות בעמדות, רוסיה ואוקראינה לא הגיעו להסכם. הראשונה גורסת כי אחד הצדדים, או שניהם, משתמשים במשא ומתן כהצגה שנועדה לרצות את טראמפ, בעוד שבפועל הם מתכוונים להמשיך להילחם בתקווה שהמצב בשדה הקרב ישתפר לפני הסכם סופי. לכן, המחלוקת הטריטוריאלית היא פחות מכשול ויותר תירוץ. רוב הגרסאות של תיאוריה זו מאשימות את הקרמלין, אך יש גם פרשנים רוסיים פרו־מלחמתיים שמפנים את האצבע לזלנסקי.

הגישה השנייה, "תזת הניצחון הקטן", טוענת ששני הצדדים אכן רוצים לסיים את המלחמה, אך רק בתנאים שיוכלו להציג לציבוריהם כניצחון. זלנסקי אמר כי התעקשותו של פוטין בנושא השטח נובעת מרצונו לשבור את החברה האוקראינית באמצעות ויתורים משפילים. הוא הזכיר את גאורגיה כאזהרה: מדינה שחזרה בהדרגה להשפעה רוסית לאחר שהפסידה במלחמה קצרה ב-2008. הקרמלין אינו מאשר זאת במפורש, אך התעקשותו לקשור כל הסכם שלום לבחירות לנשיאות באוקראינה מרמזת על חישוב דומה. מבחינת מוסקבה, שלום ללא הדונבאס, שהוא העילה הרשמית לפתיחת המלחמה, יצור חוסר יציבות פוליטית פנימית.

נראה ששני הצדדים כבר השלימו עם כך שמטרות המלחמה המקוריות שלהם – השתלטות רוסית על אוקראינה או "פינלנדיזציה" שלה, מול השבת כל השטח האוקראיני – אינן ניתנות להשגה. לשום צד אין דרך אמינה לשבור את הקיפאון הצבאי, ואף אחד מהם לא הצליח להסב נזק כלכלי שיערער את תמיכת הציבור בצד השני. הכרה משותפת זו לא קירבה להסכם, היא רק הבהירה על מה נלחמים כעת: אחיזה סמלית בדונבאס ויכולת להחזיק מעמד יותר מן היריב.

שינויים טקטיים

מאז תחילת 2024 חל בשני הצבאות שינוי טקטי אמיתי. זה נבע בעיקר מהפעלה המונית של רחפני סיור ותקיפה בתגובה למחסור בפגזים אשר איפיין את שלבי המלחמה הראשונים עתירי הארטילריה. ההשפעה הייתה עמוקה: שדה הקרב לאורך קו החזית הפך למעשה שקוף וכל ריכוז משמעותי של חיילים או ציוד מתגלה ומותקף כמעט מיד. שני הצבאות הסתגלו לכך באמצעות פירוק יחידות חי"ר לצוותי הסתערות קטנים והעברת ציוד כבד לעורף, שם הוא משמש בעיקר לאספקה או להבאת לוחמים לעמדות קדמיות.

עם זאת, לא החזירה התמורה הטקטית את הניידות לשדה הקרב. שני הצדדים מבוצרים יותר מאי־פעם, ואפילו אחד מהם לא השיג פריצת דרך מבצעית משמעותית. כאשר כוחות אוקראיניים חדרו למחוז קורסק בקיץ 2024, או כאשר כוחות רוסיים חדרו לזמן קצר למחוז חרקיב שבועות אחדים קודם לכן, ההתקדמות לא הייתה מהירה מספיק כדי לכתר כוחות אויב גדולים או לשבש מערכי פיקוד. יחד עם זאת, הכוחות הרוסיים התקדמו באיטיות אך בהתמדה במהלך 2025, כאשר ההתקדמות המשמעותית ביותר הייתה בחזית זפוריז'יה ובכיוון פוקרובסק.

מהפכת הרחפנים יצרה גם תחרות חדשה על משאבים. כיוון שנחילי רחפנים הנשלטים בידי בינה מלאכותית עדיין ניסיוניים ברובם, כל רחפן דורש מפעיל אנושי ייעודי, ושני הצבאות זקוקים כעת לעשרות אלפי מפעילים מיומנים כדי להמשיך בלחימה. רוסיה הגיבה בכך שהציעה למפעילי רחפנים חוזים נפרדים הכוללים זכות לשחרור לאחר שנה, הטבה שאינה קיימת עבור חי״ר, צוותי טנקים או תותחנים.

התוצאה של השינוי הטקטי בשנה האחרונה אינה מלחמה שקל יותר לנצח בה, אלא מלחמה קשה ואכזרית יותר – החזית קטלנית יותר, הקיפאון עמוק יותר, והניצחון המכריע רחוק מאי־פעם. שני הצדדים ממשיכים להילחם מאותה סיבה: האמונה שהצד השני יתעייף ויישחק ראשון. חישוב זה החזיק את הימשכות המלחמה ארבע שנים, ואין סיבה להניח שהשנה החמישית תהיה שונה.

תרגום מאנגלית: דויד מרגלית

עוד בנושא: https://zoha.org.il/135434/