fbpx

הניסיון למנוע ממנכ"ל בצלם לדבר עם תלמידים: מורשת ההשתקה של משרד החינוך

מיליטריזם משתולל, צנזורה וניסיונות הפחדה: למשרד החינוך היסטוריה מפוארת של השתקת קולות ביקורתיים

משרד החינוך זימן השבוע לשימוע את מנהל בית הספר הריאלי בחיפה, ד"ר יוסי בן דב. זאת בעקבות השתתפות חגי אלעד, מנכ"ל ארגון בצלם, בכנס בנושא זכויות אדם שהתקיים במוסד בהשתתפות מאות תלמידים. לקראת האירוע שיגר שר החינוך יואב גלנט הוראה למנכ"ל המשרד ולמנהלי המחוזות, בה דרש "לאסור על כניסתם לבתי הכנסת של ארגונים הפועלים בסתירה למטרות החינוך הממלכתי, ובכלל זה כינוייה של מדינת ישראל בכינויי גנאי שקריים או אמירות נגד היותה של ישראל מדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית או פעולה כנגד חינוך לשירות משמעותי בצה"ל או פעולות המיועדות לפגוע או לבזות את חיילי צה"ל בעת או לאחר שירותם".

יצוין כי ארגון "בצלם" פרסם באחרונה דו"ח המגדיר את ישראל כמדינת אפרטהייד. "ארגון המכנה את מדינת ישראל 'מדינת אפרטהייד' – לא תתאפשר כניסתו למוסד חינוכי במדינת ישראל", חתם גלנט.

 

מיליטריזם משתולל

למרבה הצער, אין שום חידוש בעובדה שגלנט, כמו גם שרי חינוך שקדמו לו, רואה את מערכת החינוך הישראלי כשלוחה של אגף כוח אדם בצה"ל. ראייה זו יוצרת שלל עיוותים בבתי הספר, אשר נמדדים בין היתר לפי אחוזי הגיוס לצה"ל של תלמידיהם. מסלולי לימוד ייעודיים למטרות צבאיות, ושלל התכנים המוגדרים "חברתיים" בתוכנית הלימודים המוקדשים בפועל למטרות קדם צבאיות – בכלל זה פתיחת שערי בתי הספר לתכנים המועברים בידי חיילים במדים – מטשטשים במכוון את הגבולות בין החברה האזרחית לבין צה"ל. ספק אם זר, לו היה מביט בכך, היה מתייחס למיליטריזציה זו כמאפיין של חברה דמוקרטית, כהגדרתו של שר החינוך.

בעוד שפעולות קדם צבאיות מסוג זה נתפסות בעיני משרד החינוך לדורותיו כ"א-פוליטיות",  יוזמות של אנשי חינוך המבקשות להזמין להרצאות ופאנלים ארגונים המתנגדים לכיבוש, דוגמת "בצלם" או "שוברים שתיקה", נתקלות בהתנגדות תקיפה של המשרד בטענות לפוליטיזציה של החינוך. אותם אנשי חינוך מוצאים עצמם תחת איומים מצד משרד החינוך, שמקדיש חלק הולך וגדל מזמנו לדיכויים של קולות שונים במערכת המתיימרת לייצר לומדים עצמאיים בעלי יכולת חשיבה ביקורתית.

 

צנזורה והדחקה

מורשת ההשתקה של משרד החינוך היא ארוכת שנים: פסילה ושכתוב של ספרי לימוד הפכה בו כבר מזמן לחזון נפרץ, כאשר הטיעונים נעים על כל רוחב הקשת: החל מטענה כי התכנים אינם ציוניים דיים או מאמצים את הנרטיב הפלסטיני, וכלה בטענה שהם מעודדים התבוללות, כפי שהיה במקרה פסילת הספר "גדר חיה" של דורית רביניאן.

אולם הדוגמא המובהקת ביותר למורשת ההשתקה של משרד החינוך בשנים האחרונות היא ניסיונותיו להסתיר מהתלמידים, עד כמה שניתן, את הכיבוש ואת הקולות המתנגדים לו. דומה שהפחד מחשיבה ביקורתית על עצם השירות הצבאי, והחשש מהתעצמותן של תופעות כמו "מכתב השמיניסטיות" העבירו בשנים האחרונות את שרי החינוך על דעתם בניסיון ליצור דה-לגיטימציה לשיח חופשי בבתי הספר.

ראש וראשון לשרים אלה היה נפתלי בנט. תקופתו של בנט במשרד החינוך התאפיינה בעיקר בקפיאה על השמרים ובהצהרות ריקות על מהפכה בלימודי המדעים. אולם בתחום אחד גילה בנט פעלתנות אמיתית: ציד מכשפות ומסע איומים כלפי בתי ספר שאירחו ארגוני חברה אזרחית המזוהים כשמאליים, ובמיוחד ארגוני זכויות אדם וארגונים המתנגדים לכיבוש. אנשי משרדו דאגו לזמן לבירורים חסרי תוקף משפטי מנהלים ואנשי חינוך שאירחו ארגונים אלה – למען יראו ויראו. שיאו של הקמפיין היה בחקיקת החוק שכונה "חוק 'שוברים שתיקה'", לפיו "ארגונים שפועלים בארץ ובעולם נגד חיילי צה"ל" לא יורשו להיכנס לבתי ספר ולדבר בפני תלמידים במוסדות חינוך. זאת, לאחר שמסע ההפחדה שניהל יחד עם מנכ"לית משרדו מיכל כהן במטרה למנוע את כניסת אנשי הארגון לבתי ספר, נתקל בהתנגדות מצד כמה מוסדות.

 

ניסיונות הפחדה

החוק הפומפוזי שאושר בקול תרועה רמה הפך מאז לנדבך מרכזי במורשת ההשתקה של משרד החינוך. אולם למעשה אין ביכולתו למנוע את כניסתו של אף ארגון למוסדות חינוך, שכן אינו מגובה בתקנות מפורשות בחוק או בחוזר מנכ"ל משרד החינוך הקובעים מיהם אותם ארגונים. ומכיוון שרצון שר כזה או אחר עדיין אינו מהווה חוק במדינת ישראל, אין באיסורים אלה של בנט ודומיו כדי להפוך ארגון זה או אחר ללא-לגיטימיים. אולם עובדה זו, הידועה היטב לאנשי משרד החינוך, לא מונעת את הניסיונות להלך אימים על אנשי חינוך באמצעות החוק.

כך נהג גם מחליפו של בנט במשרד החינוך, הרב רפי פרץ, שהודיע כי יאסור על נציגי "שוברים שתיקה" ו"מחסום ווטש" להיכנס למוסדות חינוך. פרץ אף איים בראיונות תקשורתיים ובפוסטים ברשתות החברתיות על הנהלת בית הספר "שקד" בקרית טבעון, אשר תכננה מפגש עם נציגי ארגונים אלה במהלך סיור שקיים בית הספר בחברון. סיור תלמידי בית ספר תיכון בשטח כבוש שהאוכלוסייה המקומית שלו נמצאת תחת משטר אפרטהייד לא נתפס כבעייתי או פסול בעיני משרד החינוך. אך העובדה שבמהלך סיור זה יפגשו התלמידים גם מתנגדים של הכיבוש והאפרטהייד היו בבחינת ייהרג ובל יעבור.

ניסיון ההשתקה האחרון של גלנט ועושי דבריו נתקבל בתגובה נחושה מצד הנהלת בית הספר הריאלי בחיפה, שדרשה ממשרד החינוך ביסוס חוקי לדרישתם לביטול האירוע. משלא ניתן ביסוס שכזה – קשה להציג דבר שלא קיים – התקיים האירוע כמתוכנן. בתגובה ביריונית טיפוסית זומן מנהל בית הספר לשימוע. צעד זה נועד, כאמור, להרתיע מוסדות חינוך נוספים מלחלוק על סמכותו של השר "להתוות מדיניות" – הנימוק אותו הציג משרד החינוך כבסיס הרעוע לדרישה לביטול האירוע.

אפשר רק לקוות שהתנהלות כוחנית זו, שמאפיינת את גלנט מרגע שנכנס למשרד החינוך, תיצור אפקט הפוך. האנטגוניזם כלפיו עשוי להוביל מנהלים להתנער משנים של אינדוקטרינציה, ולעשות את המעשה החינוכי הראוי – לחשוף את תלמידיהם למציאות של הכיבוש.

מנכ"ל בצלם, חגי אל-עד, בעת דיון שנערך במוצעת הביטחון של האו"ם באוקטובר 2018 (צילום: האו"ם))

אנו עושים מאמצים להביא ידיעות בדוקות ומדויקות, ולא להפר זכויות יוצרים. אם נתקלת בטעות או בהפרת זכויות יוצרים, אנא פנה/י אלינו בהקדם במייל info@zoha.org.il

דילוג לתוכן