חמישים מבנים בבעלות פלסטינית נהרסו תוך שבועיים בי-ם ובגדה; 94 בני אדם נותרו ללא קורת גג  

משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים תיעד תוך שבועיים, בין 9 ל-22 בדצמבר, את הריסתם של 50 מבנים בבעלות פלסטינית בגין היעדר היתרי בנייה ישראליים, שלפלסטינים כמעט בלתי אפשרי להשיגם. 42 מהמבנים היו ב-14 כפרים ועיירות בשטח סי של הגדה המערבית, ושמונת המבנים הנותרים היו בארבעה אזורים בירושלים המזרחית שתחת כיבוש. בעקבות ההריסות נעקרו 94 פלסטינים, בהם 43 ילדים, ויותר מ-2,200 בני אדם נפגעו באופנים אחרים.

המבנים שנהרסו כללו עשרה מבני מגורים (שמונה מהם מאוכלסים), 26 מבנים ששימשו לחקלאות ולמחייה, שמונה מבני מים ותברואה ושישה מבנים אחרים. המבנים שנהרסו כללו שלושה מבנים בגינה ציבורית בכפר מוח'מאס שבנפת ירושלים, שהריסתם פגעה ביותר מ-2,000 בני אדם.

מכלל 19 המשפחות שנעקרו במהלך התקופה הנסקרת, עשרה משקי בית המונים 50 בני אדם, בהם 21 ילדים, נעקרו ב-22 בדצמבר בהריסה יחידה של בניין מגורים בן ארבע קומות באזור ואדי קדום, בסילוואן שבירושלים המזרחית. בנוסף נפגעו גם שישה משקי בית המונים 31 בני אדם, שחלקם השכירו את דירותיהם והסתמכו על שכר הדירה כמקור הכנסה עיקרי.

ההריסה, שעל פי דיווחים בוצעה ללא התרעה מוקדמת למרות שעדיין מתנהלים הליכים משפטיים בעניין, נמשכה יותר מ-12 שעות, שבמהלכן סגרו אנשי עיריית ירושלים וכוחות הכיבוש את כל הכניסות לאזור ואדי קדום, נכנסו בכפייה לדירות, תקפו והיכו תושבים וגירשו אותם מבתיהם.

לדברי עיר עמים ובמקום, חלקת האדמה שעליה נבנה הבניין בשנת 2014 הוגדרה על ידי רשויות ישראליות כ"שטח ירוק" והתושבים ניסו שוב ושוב לקדם תוכנית שימושי קרקע חדשה ולנהל מגעים עם הרשויות, אבל מאמצים אלה נתקלו במכשולים ותרמו לחידוש האיום בהריסה.

44 בני האדם האחרים שנעקרו תועדו בארבעה כפרים בשטח סי בא-סמוע (נפת חברון) ובחוסאן (נפת בית לחם), ב-9 בדצמבר, נעקרו 24 בני אדם, בהם 16 ילדים, בעקבות הריסתם של ארבעה בתי מגורים מאוכלסים. ב-16 בדצמבר נעקרו 15 בני אדם, בהם שלושה ילדים, בכפר דיר קדיס בנפת רמאללה, וחמישה בני אדם, בהם שלושה ילדים, נעקרו בכפר קלנדייה, בנפת ירושלים, בעקבות הריסתם של שני מבני מגורים דו-קומתיים בשני היישובים

ב-14 בדצמבר פינו שוטרים בכפייה שלוש משפחות פלסטיניות מבניין המגורים התלת-קומתי באזור בטן אל-הווא בסילוואן, בירושלים המזרחית. כתוצאה מכך נעקרו 13 בני אדם, בהם ארבעה ילדים, קשישה אחת ושני בני אדם עם מוגבלויות. הבתים היו בבעלות המשפחות, שבנו אותם והתגוררו בהם, במשך יותר מ-50 שנה, אבל בית המשפט קיבל תביעה משפטית שהגישה עמותת המתנחלים עטרת כהנים בטענה שהקרקע הייתה בבעלות יהודית לפני יותר ממאה שנים.

יצוין שזהו הפינוי החמישית בבטן אל-הווא מאז פברואר 2024, תקריות שיחד הביאו לעקירתן של 11 משפחות פלסטיניות המונות 49 בני אדם. משפחות אלה נמנות עם יותר מ-90 משפחות בבטן אל-הווא, המונות יותר מ-450 בני אדם שכ-200 מהם הם ילדים, המצויות עדיין בסכנת עקירה בכפייה בשל תביעות פינוי שהגישה נגדן עמותת המתנחלים עטרת כהנים. לאחר שבג"ץ הישראלי אישר קודם לכן את הפינוי של חמש משפחות פלסטיניות בבטן אל-הווא, מסר משרד זכויות האדם של האו"ם ביוני 2025 כי "הפסיקות התבססו על חוקים מפלים, המתירים ליהודים לתבוע מחדש רכוש שאבד ב-1948 ובה-בעת שוללים מפלסטינים את אותן זכויות".

על פי נתוני האו"ם הוגשו בבתי משפט ישראליים תביעות פינוי נגד לפחות 243 משקי בית פלסטיניים בירושלים המזרחית, רוב רובן על ידי עמותות מתנחלים, והן מציבות יותר מאלף בני אדם, בהם יותר מ-460 ילדים, בסכנת עקירה בכפייה. לפינויים נודעות השלכות פיזיות, חברתיות, כלכליות ורגשיות חמורות על המשפחות הפלסטיניות הנוגעות בדבר. מלבד העובדה שהם שוללים מהמשפחה את ביתה – הנכס העיקרי שלה ומקור ביטחונה הפיזי והכלכלי – לעיתים קרובות הפינויים משבשים את המחייה, מגבירים את העוני וגורמים לירידה ברמת החיים. שכר הטרחה המשפטי הגבוה שהמשפחות נאלצות לשלם עבור ייצוגן בבית המשפט מהווה נטל נוסף על משאביהן הכספיים, הדלים מלכתחילה. ההשלכות על ילדים עלולות להיות הורסניות במיוחד, לרבות הפרעת דחק פוסט-טראומטית, דיכאון, חרדה וירידה בהישגים בלימודים.

יתרה מכך, הקמת מתחמי התנחלויות ונוכחותם המתמדת בלב אזורים פלסטיניים פוגעת משמעותית בחיי היומיום של התושבים הפלסטינים, משום שהיא תורמת לסביבה הנעשית כופה יותר ויותר ועלולה להפעיל עליהם לחץ נוסף לעזוב. המרכיבים העיקריים של סביבה זו כוללים מתיחות מוגברת; הגבלות על תנועה והגישה; וצמצום של הפרטיות בשל הנוכחות של מאבטחים פרטיים ומצלמות המעקב הנלוות אל המתחמים.

עוד בנושא:

https://zoha.org.il/142023