חבר מועצת העיר אמיר בדראן: תושבי יפו נאבקים כדי למנוע הסלמה גזענית  

התקיפה הגזענית של האישה ההרה חנאן אבו שחאדה זעזע את תושבי יפו הערבים. ידוע זה מכבר כי הגרעינים התורניים ביפו הם מוקד לחיכוך ואלימות. אך תקיפה של אישה וילדיה על רקע גזעני לא נראתה אפשרית עד לפני כמה שבועות. כדי להוסיף חטא על פשע, המשטרה התעכבה ימים ארוכים עד שעצרה את התוקפים. לעומת זאת עצרה 14 מפגינים שהשתתפו בהפגנה נגד אלימות בערב האירוע, ביניהם מנהיגים מוכרים בקהילה היפואית. כמה ימים לאחר מכן עיכבה המשטרה לחקירה שני מנהיגים קהילתיים נוספים: היו"ר הנבחר של המועצה האיסלמית עבד אבו שחאדה וחבר הוועד העממי ביפו עומר סיקסיק. בנוסף, משרד הפנים הזמין לשימוע אימאם מקומי בשל השתתפותו בהפגנה נגד האלימות.

חבר מועצת העיר תל-אביב יפו מטעם הסיעה היהודית- ערבית "כולנו העיר", אמיר בדראן, הפעיל שנים רבות ביפו, חושש כי יפו נמצאת על סף הסלמה, למרות שתושבי העיר עושים הכל כדי למנוע אותה. להלן ריאיון עם אמיר בדראן.

איך השפיעו התקיפה ומעצר ההנהגה הקהילתית על תושבי יפו?

מעצר ההנהגה הקהילתית הוא מעצר פוליטי במטרה להפחיד את הציבור. המסר של המשטרה ברור: אנחנו עוצרים את המנהיגים שלכם – עדיף לכם לשתוק, לא להתנגד, לא להרים קול. אבל יפו הראתה כבר שאינה מוכנה לעבור על זה לסדר היום. מבחינתנו, תקיפה של אישה – ובוודאי אישה בהיריון – היא חציית קו אדום. הייתה התגייסות רחבה של כל הזרמים ביפו ושל כל המוסדות בעיר, שפעלו יד אחת נגד המתקפה הגזענית הזו. כולם הרימו קול מול כל הגורמים הרלוונטיים: המשטרה, העירייה והמדינה.

במקביל הראינו שאנחנו יודעים לפעול יחד, יהודים וערבים. קיימנו מפגשים ייעודיים כדי שהתגובה תהיה תגובה יהודית־ערבית. זו הייתה תשובה ישירה לטענה של המשטרה שאנחנו מסיתים נגד יהודים. אי אפשר להסית נגד מישהו שעומד איתך, שנמצא איתך, שפועל יחד איתך.

שלחנו מכתב חתום בידי כל העמותות המרכזיות ביפו: האגודה למען ערביי יפו, האגודה האורתודוקסית, התנועה האסלאמית והמועצה האסלאמית. המכתב קורא להעמיד לדין את התוקפים ולהוביל לרגיעה ביפו. במקביל המשכנו להפעיל לחץ ישיר על ראש העיר.  התקשרתי אליו פעמיים ודרשתי שהוא יאמץ עמדה תקיפה יותר ושידבר עם מפקד מחוז המשטרה. זה לא ייתכן שעוצרים 14 אנשים מההנהגה של תושבי יפו אך לא עוצרים את התוקפים. בעקבות הלחץ, פורסמה תגובה ברורה והחלטית יותר מצד העירייה. גם ראש העיר עצמו, חולדאי, פרסם תגובה שבה ציין שהוא שוחח עם מפקד המחוז.

לאחרונה, בעקבות מעצר התוקפים ושחרור המפגינים, מורגשת רגיעה מסוימת ביפו. אבל אנחנו לא יודעים איך הדברים יתפתחו, ובעיקר אלו פרובוקציות יגיעו מבחוץ. חשוב לומר: הציבור היפואי לא מחפש הסלמה. להפך – אנחנו מנסים להרגיע. כל הזרמים בעיר מגלים אחריות. אבל במקביל אנחנו דורשים שאלה שתקפו יישאו בעונש אמיתי. אנו מתנגדים למדיניות הדלת המסתובבת שלפיה נעצרים אך משתחררים אחרי כמה ימים. צריך ענישה ברורה כדי שאירועים כאלה לא יחזרו על עצמם. לכן על הגרעין התורני לעזוב את יפו.

מה השתנה ביחס של המשטרה לתושבי יפו מאז כניסת בן גביר לתפקידו?

יש החמרה ברורה. מאז כניסתו של בן גביר לתפקיד השר לביטחון לאומי, אנחנו עדים לשינוי בהתנהלות. המשטרה מגלה רצון מאוד ברור לרצות את הדרג הפוליטי. כתוצאה מכך אנחנו רואים פעולות הרבה יותר אגרסיביות, חד־צדדיות, ובעיקר מוטות נגד ערבים – במיוחד בערים מעורבות. זה בא לידי ביטוי לא רק במעצרים, אלא גם בדברים יומיומיים: סגירה של עסקים רבים ביפו, אכיפה בררנית, נוכחות משטרתית מאיימת, שימוש מופרז בכוח. המשטרה מתנהגת יותר ויותר כמו משטרה פוליטית, לא כמו משטרה אזרחית.

הבעיה המרכזית היא שאין אמון במשטרה. זה היה נכון גם לפני בן גביר. הציבור ביפו לא משתף פעולה עם המשטרה כי הוא רואה שהיד של השוטרים על ההדק קלה הרבה יותר כשמדובר בחשודים ערבים. היו ביפו כמה מקרים של אלימות משטרתית קשה מאוד כלפי צעירים, כולל תקיפות ברוטליות, השפלות ומעצרים מיותרים.

מה שיותר חמור הוא שגם כשהצדק איתנו, גם כשאנחנו הקורבנות וזקוקים להגנה – פועלת המשטרה נגדנו. במקרה האחרון זה היה הכי ברור: במקום לעצור את התוקפים, עוצרים את מי שבא למחות נגד האלימות. פרקטיקה זו הופכת את המשטרה מגורם שאמור להגן על הציבור לגורם מאיים.

מה אפשר לעשות כדי לשנות את המצב?

אנחנו מנסים להפעיל מחדש את "משמר השותפות". זה פרויקט מיוחד שהוקם אחרי 7 באוקטובר כדי לשמור על השותפות היהודית-ערבית ביפו, אבל עם השנים נחלש. כנראה שהגיע הזמן להחזיר אותו לפעולה, או לפחות להציב אותו בכוננות, למקרה שחס וחלילה תקרה הסלמה. מעבר לזה, אסור לוותר. צריך להמשיך להרים קול, להשמיע את האמת, לדרוש שוויון, הגינות ושותפות. לפעול בכל המעגלים: בתקשורת, מול העירייה, מול משרדי הממשלה וגם בזירה הבינלאומית. אפשר וצריך לפעול יחד עם עמותות כמו יוזמות אברהם וארגונים נוספים, ללוות את המאבק נגד המעצרים השרירותיים ואת ההליכים המשפטיים. לא להגיד "האירוע היה ועבר". הסכנה לא נעלמה.

עוד בנושא: