הבחירות לנשיאות צ'ילה: מדוע היום אבחר במי שמייצגת את ערכי הנשיא איידנה

בחירות גורליות מתקיימות היום (ראשון) בצ'ילה. לפני כמה שבועות, לפני הסיבוב הראשון של הבחירות קראתי "מאמר" שפורסם ב"ישראל היום" על הבחירות ופשוט הזדעזעתי מהשקרים שנכתבו שם ומהמגמתיות של הכתבה. בכתבה: "עיתונאי ופרשן פוליטי צ'יליאני" אנונימי, שאפילו את שמו לא טרחו לציין, ומהנדס מהקהילה היהודית המקומית, שייתכן והוא מהנדס מצוין, אבל פרשן פוליטי – הוא לא.

אני רואה לנכון להעמיד את הדברים על דיוקם ולכבד את ההיסטוריה הצ'יליאנית לקראת הסיבוב השני של הבחירות. שני המועמדים שעלו לסיבוב השני הם חואן אנטוניו קאסט מהקצה הימני של המפה הפוליטית, וז׳נט חארה, קומוניסטית שנבחרה לייצג את קואליציית מרכז-שמאל.

בסיבוב הראשון התמודדו שמונה מועמדים. הבולטים שבהם היו שלושה מהימין הקיצוני; אוולין מאתיי ממוצא גרמני, בתו של איש צבא שהיה חלק מהחונטה של הרודן פינושה ואוהדת מושבעת של הדיקטטורה הצבאית; חואן אנטוניו קאסט, מהמפלגה הרפובליקאית, איש ימין קיצוני, נכד לאנשי המפלגה הנאצית בגרמניה של שנות השלושים, השואף להשתוות לנשיאים כמו דונלד טראמפ וחאבייר מיליי הארגנטיני, עם עמדות נוקשות לגבי מהגרים, קהילת הלהט"ב, מדיניות רווחה, ועוד. גם קאסט תמך ואפילו השתתף במשטרו העקוב מדם של פינושה. ולבסוף, אפילו קיצוני יותר מקאסט – יוהנס קייסר, גם הוא ממוצא גרמני, שנשר מהמפלגה הרפובליקאית בטענה שאנשיה הם "רכים מדי".

בצד השמאלי של המפה, בלטה מועמדותה של ז׳נט חארה, אישה ממעמד הפועלים ונציגת המפלגה הקומוניסטית, שהייתה שרת העבודה והרווחה של הנשיא המכהן גבריאל בוריץ'. היא נבחרה בבחירות מקדימות שערכה הקואליציה המרכז-שמאלית כמועמדת הגוש לנשיאות. זאת במידה רבה בגלל הצלחתה בתפקידה כשרה. בסופו של דבר, כאמור, עלו לסיבוב השני של הבחירות, קאסט וחארה. אם מחשבים את הקולות שזכו בהן שני המועמדים הימניים שכבר הזכרתי לעיל הרי שקאסט ישיג עם הקולות האלה שיעברו אליו כ-50 אחוזים. כלומר, תוצאות הבחירות הצפויות יהיו ככל הנראה לטובתו, אלא אם כן יקרה משהו ממש בלתי צפוי.

בכתבה של "ישראל היום" תואר קאסט כמי שפנה בעיקר למרכז המפה הפוליטית (למרות שקיצוניותו אינה משתמעת לשתי פנים), כ"אוהד של ישראל", וכמישהו שיעשה טוב למדינה. לעומתו תוארה חארה כמי אשר "תחזיר את המדינה לימיו האפלים של משטר הנשיא סלבדור איינדה". בהמשך צוין כי אזרחי צ'ילה לא רוצים לחזור לימי "הקומוניזם שהרס את המדינה". חארה תוארה גם כאויבת ישראל, "המאמינה במדינה פלסטינית עם מיעוט יהודי כפתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני". אף נטען שבצ׳ילה "היהודים חיים בפחד ומסתגרים", בייחוד בשנתיים האחרונות מאז 7 באוקטובר, וזאת בשל העויינות של הנשיא בוריץ' והשמאל בכלל.

כמה אפשר לשקר

יש לשים דברים על דיוקם. הנשיא איינדה היה סוציאליסט שעמד בראש קואליציית מרכז-שמאל. זו אכן החלה בתהליך מהפכני-דמוקרטי במטרה לחלץ את החברה הצ׳יליאנית מהעוני ומהרעב. התהליך הצליח כל כך שארה"ב והאליטות הכלכליות בצ'ילה החליטו שחייבים לשים לזה סוף, או שצ'ילה תהפוך דוגמא מאד לא רצויה בעולם: ניתן להגיע לסוציאליזם בדרך דמוקרטית. אז נקטו נגד איינדה בחרם מבפנים ומבחוץ, הובילו למיטוט הכלכלה, להקצנה חברתית. בסופו של דבר מימנו את ההפיכה הצבאית שהוביל פינושה. לא הקומוניזם שייחסו לאיינדה הרס את צ'ילה, אלא האינטרסים האנוכיים של קומץ בעלי הון, והאינטרסים האימפריאליסטיים של ארה"ב בעיצומה של המלחמה הקרה.

אם ז'נט חארה תנצח בבחירות, צ'ילה לא תשוב לימי איינדה. לא נראה כאן תהליך מהפכני כלשהו. לא נהפוך ונצואלה, קובה או ברית המועצות. חארה תיישם מדיניות כלכלית שתפנה לכיוון של יותר צדק חברתי, יעד שהצ'יליאנים חותרים אליו מאז הסתיימה הדיקטטורה הצבאית בסוף שנות השמונים. מבחינת מדיניות חוץ, לא סביר שחארה תנתק את היחסים הדיפלומטים עם ישראל, גם אם בהחלט תמתח ביקורת נוקבת על הדיכוי בעזה ובשטחים הכבושים. לתשומת לבם של "הפרשנים" ב"ישראל היום": העמדה הרשמית של המפלגה הקומוניסטית בצ׳ילה לגבי הסכסוך היא "שתי מדינות לשני עמים".

אני לא פעיל בקהילה היהודית בצ'ילה, אבל מעולם לא חשתי מאוים כאן כישראלי או כיהודי. אכן, הקהילה כאן מאוד ציונית – משמעות ההגדרה היא תמיכה חסרת ביקורת ואוטומטית בכל הקשור למדיניות הישראלית בכל נושא שהוא. ועל כן עוסק הקהילה בעיקר בהסברה ובהזדהות עם העמדה הרשמית של ממשלת ישראל. לא פלא שזו לא זוכה באהדה בקרב הצ'יליאנים, שענייני זכויות אדם קרובים לליבם. הביקורת על הקהילה נובעת לא מאנטישמיות, אלא מתוך סלידה ממה שקורה בעזה ובגדה ומהזדהות עם הכאב של הפלסטינים כעם.

שלטון הימין – יותר עניים

אם קאסט ינצח היום, וזהו התרחיש הסביר ביותר, יהיה קשה להיות מיעוט בצ'ילה, יהיה קשה להיות עני – ויהיו עניים רבים יותר. אבל לאנשי עסקים יהיה טוב, וישתפרו היחסים בין צ'ילה לישראל. לדאבון הלב, החברה הצ'יליאנית הנוכחית היא אכן אנטי-קומוניסטית במידה רבה. כאמור, הדיקטטורה עשתה עבודה טובה מאד בהחדרת מושגים אלה ובהריסה של התשתית החינוכית במדינה. שני "המומחים" המצוטטים בכתבה של "ישראל היום", למרות היותם משכילים כביכול, מדברים באותם מושגים ממש. כנראה שיש לנו עבודה רבה כאן כדי להעמיד את הדברים על דיוקם מבחינה היסטורית ותודעתית.

כשאלך הבוקר לקלפי מה שיעמוד לנגד עיניי זו טובתה של החברה הצ'יליאנית, הרווחה והרב-גוניות שלה, זכויות האדם והערבות ההדדית שהוריש לנו איינדה. שקרים אמנם יכולים להשתלט על תודעה – בעיקר במדינה שמערכת החינוך בה נהרסה לחלוטין בידי הרודן פינושה, ועדיין לא השכילה להחזיר עטרה ליושנה. אבל עוד יבואו ימים טובים יותר.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/115164/