הפלישה הרוסית לאוקראינה: המלחמה הכלכלית שמאחורי המערכה הצבאית

מושג המלחמה משתנה עם התפתחות הטכנולוגיה, מנגנוני המדינה והכלכלה. במחצית הראשונה של המאה ה-19 טען הגנרל הפרוסי קרל פון קלאוזביץ' כי "המלחמה אינה אלא המשך המדיניות בתוספת אמצעים אחרים". מאז הפכו המלחמות יקרות, קטלניות והרסניות לאין ערוך.

אחרי מלחמת העולם הראשונה כבר טבע הגנרל הגרמני אריך לודנדורף את המושג  "מלחמה טוטלית". ככל שסיפוק הצרכים החומריים התבסס יותר על שרשרות עולמיות של יבוא וייצוא, הפכה הכלכלה הקפיטליסטית מאוטרקית לגלובלית והיחסים הכלכליים עצמם הפכו כלי נשק.

כיום הכלכלה היא המשך המלחמה באמצעים אחרים (לדוגמא: הכיבוש בעזה ובגדה). מצור, אמנם, הוא מושג עתיק של מלחמה כלכלית. אך חרמות כלכליים, אמברגו וצורות מרובות ומתוחכמות של סנקציות הם חדשים יותר. יכולת ההשפעה מבחוץ  על כלכלת מדינות היא  פונקציה של גודל הכלכלה, שיעור הייצור לשם ייצוא (סחר בינלאומי), סוג המשטר, היכולת לבודד את היריב, שליטה בהעברות תשלומים (סליקה) בינלאומיות, שליטה בשוקי המט"ח, בבורסות בינלאומיות לאנרגיה, למזון, לחומרי גלם ולהון – הלוואות והשקעות. מעל לכל, בנגישות למאגרי ידע הנחוץ ללוחמה כלכלית. דווקא האפשרות של "השמדה הדדית", של פיתוח כלי הנשק להשמדה טוטלית, הובילה לפיתוח צורות מלחמה בעצימות פחותה אך מקיפות יותר או משולבות.

נאט"ו נגד רוסיה

מאז פרוץ המלחמה בין רוסיה לאוקראינה ישנם הטוענים, ואנכי ביניהם, שהמלחמה המתנהלת על אדמת אוקראינה היא בעצם מלחמה בין ברית נאט"ו, הנשלטת ע"י ארה"ב, לרוסיה.

מלחמה זו היא  חלק מההיערכות האמריקאית נגד סין על השליטה במרחב האירו-אסייתי. כיוון שעימות ישיר בין נאט"ו וארה"ב לבין רוסיה עלול להתדרדר לעימות גרעיני ולמלחמת עולם שלישית, ההתערבות היא עקיפה: מימון, אימון וחימוש הכוחות הלאומניים האוקראיניים הפועלים למחיקת השפעתה של רוסיה באוקראינה ולצירוף אוקראינה לנאט"ו. מטרות הכוחות האוקראיניים מתואמות עם האינטרסים של ארה"ב. בראייה כוללת, הממשלה האוקראינית היא "כוח פרוקסי" (שליח) של נאט"ו, ממש כפי שבמלחמות ישראל במדינות ערביות שירתה ממשלת ישראל את האינטרסים האימפריאליסטיים במזרח-התיכון.

הטענה שהסכסוך באוקראינה הוא בעצם עימות בין רוסיה לארה"ב בולטת במיוחד בממד הכלכלי. בעוד שבממד הצבאי "מעורבות החוץ" עקיפה, בפן הכלכלי המעורבות היא ישירה ועיקרית. לא אוקראינה היא הלוחמת אלא בעלות בריתה, והן עושות זאת בכל המכשירים (כלי הנשק) הכלכליים  שברשותן. מטרות המלחמה  נגד רוסיה הן לשבש ולמוטט את הכלכלה הרוסית, לשלהב התנגדות למלחמה, לגרום תסיסה פנימית ולנסות להפיל את שלטונו של הנשיא ולדימיר פוטין. עד כה נקטה ארה"ב בתחום זה חמישה אמצעים עיקריים – מהקל לכבד: הקפאת נכסי האוליגרכים; סנקציות פיננסיות; הקפאת רזרבות המטבע של הבנק המרכזי הרוסי בחו"ל; הגבלות סחר עם רוסיה והגבלות יצוא לרוסיה.

הקפאת נכסיהם של כ-1,500 אוליגרכים, האליטה הקלפטומנית המקורבת לפוטין, היא ראוותנית בעיקרה, פופוליסטית. היא זוכה אמנם בכותרות ובדיווחים רבים, אך אין לפעולה זו שיניים: תפיסת ביצי פברג'ה, יכטות, קבוצות כדורגל… וזאת שעה שרוב ההון של האוליגרכים מוסתר היטב בחברות עלומות ובמקלטי מס.

הסנקציות הפיננסיות נועדו לפגוע בבנקאות, והן הוטלו על מכירת הלוואות ומניות של הבנק המרכזי ובנקים מסחריים רוסיים. מוסדות רוסיים סולקו מהמסלקה הבינלאומית (ששמה המלא הוא "האגודה העולמית לתקשורת פיננסית בין-בנקאית" או SWIFT), אשר מטרתה העיקרית היא לשמש כלי ההתחשבנויות בין תאגידים פיננסיים במדינות שונות. העסקים הבינלאומיים נערכים לרוב בדולרים אמריקאיים. סגירת שעריה של המסלקה בפני רוסיה פגעה בה קשות. אך עד עתה ניתן פטור זמני לעסקאות הגז והנפט של אירופה עם חברות רוסיות. מניעת עסקאות דולריות גרמה לרוסיה לעבור לתשלומים באמצעות סחר חליפין, לתשלומים במטבעות אחרים או לשימוש במסלקות בינלאומיות משניות.

במקביל, הקפאת הרזרבות של הבנק המרכזי הרוסי במערב (כ-600 מיליארד דולר) גרמה צניחה מידית של שער הרובל ב-30%. הריבית הפנימית ברוסיה הועלתה מ-9.5% ל-20% וגרמה לכיווץ התוצר הלאומי של רוסיה.

ביוני האחרון לא עמדה רוסיה, לראשונה זה יותר ממאה שנה, בפירעון הלוואה – מחדל הנחשב פשיטת רגל. הבנק המרכזי הרוסי נקט מאז פעולות שהחזירו את הרובל לשער הגבוה משהיה לפני המשבר והוריד את הריבית ל-8%. העלייה במחירי בנפט והגז כתוצאה מהמלחמה סיכלה, בינתיים, את הנזקים של הקפאת הרובל בכך שהזרימה מטבע קשה (דולר ויורו) ורוסיה לא נזקקה לרזרבות שלה. אך הצמיחה של הכלכלה הרוסית נפגעה קשות.

אמברגו הנפט וכישלונו

הגבלת הסחר העיקרית שהטיל המערב על רוסיה היא האמברגו על ייצוא נפט, שהוא מקור ל-36% מהתקציב הרוסי. כמה מההגבלות כבר בתוקף ואחרות ייכנסו לתוקף תוך כמה חודשים. הירידה בביקוש לנפט מצד ארה"ב ואירופה התקזזה עד כה בגידול במכירות להודו ולסין, אף כי כעת מוכרת רוסיה את המשאב הזה במחיר מוזל. כישלון האמברגו גרם לארה"ב לדרוש להגביל את מחיר הנפט הרוסי. אך גם יצרניות אחרות  החברות באופ"ק – ארגון המדינות המייצאות נפט – וגם כמה מהצרכניות ממאנות, בינתיים, להיענות לדרישה.

הנשק העיקרי במלחמה הכלכלית נותר חרם על הייצוא לרוסיה, לרבות חומרים, חלקים וחלפים ומוצרים בכל התחומים והענפים, הצבאי והאזרחי: מחשוב (בייחוד מוליכים למחצה), תקשורת, אנרגיה, תחבורה, בנייה ותעשיה. החרם חל לא רק על תוצרת ארה"ב, אלא על כל המוצרים שלייצורם  משתמשים במוצרים ובטכנולוגיות תוצרת המערב. רוסיה אמנם     מדירה      את      עצמה      פיננסית מאז קריסת בריה"מ, אך נפתחה דווקא ליבוא טכנולוגי מהמערב. לכן הפגיעה קשה במיוחד, ותחריף יותר ככל שיחלוף הזמן.

מתנהל ויכוח לגבי מידת ההצלחה של הלוחמה הכלכלית של המערב נגד רוסיה עד כה. אין ספק שהסנקציות פוגעות ברוסיה ומכאיבות לה, אך השפעתן אינה חד-משמעית. חלקן הן חרב פיפיות. כלומר, הסנקציות פוגעות, לפעמים אפילו יותר, גם באלה שמטילים אותן. כשמדובר במחנה של בנות-ברית, לא כולן נפגעות באותה מידה, לא כולן משלמות אותו מחיר ולכן לא ניכרת אצל כולן אותה נכונות להמשיך בסנקציות. כאמור, הנשק העיקרי בלוחמה כלכלית הוא איסורי יצוא לארץ שנלחמים בה, אך נשק כזה משפיע רק בטווח הארוך.

הגידול המואץ בהוצאות הביטחון

המלחמה באוקראינה, ובכללה המלחמה הכלכלית של המערב נגד רוסיה, כבר שינו את המדיניות האירופית כלפי רוסיה. אחת מנקודות המחלוקת באירופה המערבית הייתה, עוד בזמן המלחמה הקרה נגד ברית-המועצות, מידת הישענות  האירופית על הגנה אמריקאית במקרה של מלחמה גרעינית.

צרפת, בייחוד תחת הנהגת הגנרל דה גול, דגלה באוטונומיה ביחסיה עם בריה"מ תוך חברות בנאט"ו. גם בגרמניה שרר קו מחשבה לפיו אסור שגרמניה ורוסיה יהיו שוב אויבות. מכאן צמחה, אחרי איחוד גרמניה, האסטרטגיה של שיתוף פעולה כלכלי עם רוסיה. אך המלחמה באוקראינה שומטת את הקרקע מתחת לגישה שרואה באירופה כוח עצמאי העומד מול ארה"ב. המלחמה משליטה את ארה"ב על נאט"ו ואת סדר היום האמריקאי, הכולל הגדלת ניכרת בתקציבי הצבא של ארצות אירופה (מיליטריזציה מואצת), על פני סדרי היום האירופיים של השקעת משאבים בקיימות וברווחת האזרחים.

אין לשכוח שמלחמה כלכלית פוגעת באוכלוסייה כולה, לא רק בלוחמים. עבור מדינות אירופה, כולל מחיר המלחמה הוצאות שונות: עזרה צבאית ישירה לצבא אוקראינה ועזרה כלכלית לתחזוקת אוקראינה בזמן המלחמה המתמשכת, שלא רואים את סופה הקרוב. כמו כן, יש להביא בחשבון את ההוצאות לטיפול במיליוני פליטים מאוקראינה המתגוררים ברובם במדינות מערב אירופה.

מחיר הוצאות ההשתתפות במלחמה הכלכלית נגד רוסיה עלול אף הוא להיות כבד: אינפלציה, הקטנת הצמיחה הכלכלית ועד מיתון, ושחיקה קשה בשער היורו. סנקציות וסנקציות נגדיות גוררות אחריהן עליות מחירים, יוקר מחיה גובר ותסיסה חברתית. הן פוגעות יותר במדינות העניות ובשכבות המוחלשות בכל חברה. להמשך המלחמה יהיו השפעות אחרות במדינות שונות, למשל גרמניה ואיטליה, והשפעות נבדלות על מגזרי אוכלוסייה שונים.

במסע התעמולה של התקשורת המערבית בעד אוקראינה מושם דגש  בצד הצבאי: זוועות ההרג, ההרס והפליטות, הכיבוש והשחרור, הכישלונות הצבאיים של הרוסים וההצלחות של האוקראינים. המלחמה מוצגת כ"מלחמת אין ברירה". הידיעות בשבועות האחרונים על הצלחות אוקראינה במתקפת הנגד עוררו בקרב רבים תקווה שאולי תסתיים המלחמה בקרוב. אך בעוד שתשומת הלב בעיקרה הופנתה עד כה ללוחמה הצבאית, צריך גם לתת את הדעת, לא פחות מכך, למלחמה הכלכלית של המערב נגד רוסיה – להשלכותיה, למחירה ולמי שנושאים במחיר.

עוד בנושא