'המלט' בתיאטרון אוניברסיטת תל-אביב: לא רק בארץ דנמרק יש משהו רקוב

המחזה "הטרגדיה של המלט, נסיך דנמרק" של ויליאם שייקספיר, הידוע יותר בשם "המלט", שנכתב בתחילת המאה ה-17, הוא אחת מיצירות התיאטרון שזכו במספר הגרסאות הרב ביותר. בוגרי מסלול משחק בחוג לאמנות התיאטרון של אוניברסיטת תל-אביב הציגו החודש בקמפוס את אחת החדשניות שבהן.

העלילה הבסיסית מתארת את קורותיו של המלט, נסיך דנמרק, שאביו (שגם שמו היה המלט) מת לפתע, ואמו המלכה גרטרוד נישאת לדודו קלאודיוס. בתחילת המחזה רוחו של אביו המת מופיעה בפני המלט, מספרת שנרצח בידי קלאודיוס ומצווה על המלט לנקום את מותו בכך שיהרוג את דודו.  התלבטות המלט לגבי המשימה נמשכת לאורך כל המחזה עד סופו הטרגי. הימנעותו של המלט מביצוע המשימה שהוטלה עליו גוררת את הירצחו בשגגה של יועץ המלך פולוניוס וכן את ספק מותה – ספק התאבדותה של בתו אופליה. ההשהיה גם מובילה למותם של חבריו הבוגדניים של המלט, רוזנקרנץ וגילדנשטרן. לאורת המחזה ועד לסיומו מתות כל הדמויות המרכזיות.

טוויסט בעלילה הקלאסית

אך בגרסת המחזה שהוצגה בקמפוס ברמת אביב בבימויו של אריאל נ. וולף יש טוויסט (נכון יותר להגדיר זאת שינוי משמעותי) בעלילה הקלסית. קודם כל, בכמעט כל התפקידים משחקות שחקניות. פרט לקלאודיוס (מקסים וולוקיטין) ולאורח לרגע המופיע בסוף ההצגה (יובל דן, תלמיד משחק בשנה ג'). הן בתפקידי הגברים והן באלה של הנשים מופיעות השחקניות סתיו אוביץ, כרמל ברזל, יעל דינקו, הגר זנדר, נטע טל, כרמל כהן, שחר לביא, גליה מזרחי, סולאפה מח'ול, אושר סקורצרו וחלא רדא. שנית, כל הדמויות לבושות בבגדי המאה ה-21 ומתארחות בסלון שריהוטו לקוח מקטלוג איקאה.

רבים בקמפוס של אוניברסיטת תל-אביב מכירים את פעילת חד"ש הנחושה והעקבית, סולאפה מח'ול. מעטים יודעים שהיא מלכה – ליתר דיוק המלכה גרטרוד בהצגת "המלט".מח'ול, בוגרת טרייה במסלול משחק בחוג לאמנות התיאטרון, היא גם משוררת וזמרת, והשתתפה במהלך הלימודים בשורה של הצגות ובהן "אורזי המזוודות" מאת חנוך לוין, "מעגל הקיר הקווקזי" מאת ברטולד ברכט ו"רוכבים על הים" מאת ג'ון מילינגטון סינג, מאבות התיאטרון האירי.

"נולדתי וגדלתי בכפר יאסיף. עליתי לבימה לראשונה בגיל ארבע, ומאז לא ירדתי ממנה. מגיל צעיר השתתפתי בלהקת המשחק של בית הספר ולמדתי קורסים במשחק, בלט ודבקה", סיפרה והוסיפה: "הקמתי את להקת 'דאיעין' לתיאטרון צעירים בכפר ושם גם שיחקתי. תמיד ראיתי בתיאטרון ובמשחק מרחב של ביטוי, חופש ונשימה; המקום בו אני יכולה להיות אני".

הצגה הבורחת מבשורה מרה

מעיון בתוכניית ההצגה עולה כי נשים שיחקו בתפקיד המלט עוד בסוף המאה ה-18. אך בעשורים האחרונים גברה המגמה של גילום נשי של תפקידי גבריים בהצגה. ובכל זאת שברה ההפקה החדשה שיאים, רחוק מאוד מהגרסאות הקלסיות של "המלט" שניתן לראות ביוטיוב כמו זו מ-1948 על-פי לורנס אוליבייה, שחקן קולנוע ותיאטרון אנגלי הנחשב אחד מגדולי השחקנים במאה ה-20; ובסרט הקולנועי מ-1964 של ריצ'רד ברטון, שחקן קולנוע ותיאטרון ולשי נודע.

דוד פיקרסקי ונעמה אלדן מציינים בתוכניית ההצגה שפורסמה בעברית ובערבית: "המלט נכתב בתקופה של תמורות תרבותיות ופוליטיות באנגליה האליזבתנית, אך שאלותיו האוניברסליות של שייקספיר נותרו רלוונטיות עד היום: מהי אמת? מהו צדק? כיצד לפעול בעולם מלא מיסוך, אי-וודאות ותחושת זרות?". אכן שייקספיר עסק בשאלות הגדולות של תקופתו, אך ההצגה באוניברסיטת ת"א רחוקה מלהתמודד עם סוגיות האמת והצדק, הרלוונטיות כל כך, כאן ועכשיו, כאשר פחות מ-100 קילומטר מהאולם הממוזג מתבצע ברצועת עזה רצח עם של רבבות פלסטינים.

הרמז הבודד בהצגה למציאות המדמדמת מופיע לקראת סופה. אורח בלתי צפוי על הבמה, שלפני רגע הקשיב למילים "יש משהו רקוב בארץ דנמרק" (משל למה שקורה במדינה מושחתת ומתפוררת,( נשכב משועמם על הספה כדי לצפות בחדשות הטלוויזיה: נשיא ארה"ב דונלד טראמפ עוסק כדרכו בפטפטת וראש הממשלה בנימין נתניהו מבטיח עוד "ניצחון מוחלט". נחמד, אבל בהחלט לא מספיק. התיאטרון באוניברסיטת ת"א בורח מבשורה מרה.