לזכרו של פעיל אמיץ, אכפתי ומלא תקווה: צדק לעודה הד'אלין

עודה, איך בן אדם שהפיץ כל כך הרבה שמחה ותקווה יכול להיות מקושר לכאב כזה גדול? הזמן עובר כל כך מהר ויש כל כך מעט ממנו, ואתה מעולם לא פספסת רגע ושמרת על כל קשר בטוב לב שאפיין אותך, באכפתיות. בין הריסות, לאלימות, להטרדות הבלתי פוסקות, מצאת רגעים לשמוע אותי מחכה ליום שאגיע עם התינוקת שלי לבקר, שתוכל גם היא להכיר את הנס של תושבי אום אלח׳יר. להכיר אותך ואת משפחתך. תמיד חושבים שתהיה עוד הזדמנות עד שאין.

כל מי שמתארח באום אלח׳יר עם מצפון בליבו לא יכול שלא להתאהב במקום הזה. המקום הזה הוא האנשים שבו. מי שיום יום רואים מהדלת שלהם את ההתנחלות שהוקמה על אדמתם, בשביל לגרש אותם למען דיור מוזל בווילת רעפים אירופאית צמודת קרקע. אני אף פעם לא הצלחתי להבין את הרוע הזה, לאנשי כרמל יש את הכל ויותר מזה, כשהם בצורה המובהקת ביותר חיים על חשבון האנשים הכי נפלאים בעולם, אנשי אום אלח׳יר, והם רק חומסים עוד ועוד משכניהם משוללי אמצעי הקיום הבסיסיים רק בשל מי שהם נולדו. מה המקור לשנאה העיוורת הזאת? בשביל להרחיב שכונה ממש בצורה שמבתרת את הכפר לרצוח אדם כל כך יקר? איזה הצדקה יכולים למצוא לזה? איך אפשר להגיע לרמה כזאת של ניכור משכנים כל כך טובים שהם מופת של מאבק לצדק, שלום אמת ואחווה.

אום אלח׳יר הוא כפר קטן של עקורי בקעת ערד שגורשו באלימות בנכבה הבדואית כחלק מהנכבה המתמשכת. עוד מלפני הכיבוש אום אלח׳יר הייתה שם, ואחרי הכיבוש היא תשאר. עשרות כפרים נעקרו באלימות בשלוש השנים האחרונות, ממש כמו אום אלח׳יר, לפעמים הם חוו את האלימות הכי קשה שניתן לתאר, לפעמים זאת הייתה הצטברות של מתקפות ועינויים בלתי פוסקים, אבל לכולם היה את הפחד האמיתי כל כך, שיום אחד זה יגיע, יום אחד מישהו ישלם בחייו לשווא. אום אלח׳יר כבר שילמה, בדריסה הרצחנית של חאג׳ סלימאן וכעת במוות הבלתי נתפס של עודה ואיברהים שנפטר כתוצאה מהתקף לב כששמע על האירוע המחריד.

אום אלח׳יר הוא מעיין שופע של עמידה איתנה, של הצמדות לקרקע ולזכויות הבסיסיות, כפר עם רוב ילדים מובהק, מודבק יחד במציאות הקשה במין שובבות ושמחת חיים על אף הכל. עודה ייצג את כל זה, דאגה ומסירות לילדי הכפר, שאיפה בלתי נדלית לטוב משותף. לא סתם כל כך הרבה אנשים מזועזעים עמוקות על הרצח המחריד שלך, זעזוע שמשקף את מאבקך האדיר. נלקחת מהעולם במרכז הקהילתי, הרחק מאותו אדם נאלח שכמו אנשי כרמל לא ראה בך כבן אדם, בטח לא כאדם המדהים שהיית כשירה עליך ישירות.

במשך חודשים נתת לי בית אחרי שסיימתי את התואר הראשון, אבוד וכואב על המציאות הזאת, נתת לי שפה להשתמש בה, אמונה ביכולת שלי להשפיע ולימדת אותי כיצד אפשר ונכון לעזור ברגישות ועם הנסיון שלך. עכשיו סיימתי את התואר השני ולא תפגוש את הבת שלי והיא לא תזכה לחוות את הטוב שהפצת בעולם ישירות ממך. את דרכך אני מבטיח בשבילה להמשיך.

Thank you for being our best activist against the occupation.