עתרו לבג"ץ נגד תכנית שיקלי לגירוש האזרחים הבדואים מאדמותיהם; 15 שנה למאבק באל-עראקיב

האגודה לזכויות האזרח עתרה ביום חמישי לבג"ץ יחד עם המועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים, ועדת ההיגוי העליונה לערבי הנגב, עמותת במקום – תכנון וזכויות אדם, איתך-מעכי – משפטניות למען צדק חברתי ועמותת קשת – קהילה, תרבות וסביבה. בעתירה ביקשו הארגונים לבטל את החלטת הממשלה מס’ 3101 מה-5 ביוני האחרון שאישרה מתווה חדש להסדרת התיישבות של האזרחים הערבים-בדואים בנגב. המתווה גובש על-ידי הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב, הפועלת תחת משרד התפוצות בראשות ח"כ עמיחי שיקלי (הליכוד), ואושר על ידי ועדת השרים לענייני החברה הבדואית.

בעתירה נטען כי המתווה – שנועד לחול בשלב ראשון על חמישה יישובים בדואים – אושר ללא שיתוף הציבור וללא היוועצות עם ראשי הרשויות המקומיות והקהילה הבדואית. ועדת השרים שאישרה את המתווה פעלה בחשאיות, ללא פרסום סדר יום, ללא חשיפת המסמכים המונחים בפניה, וללא מתן אפשרות לתושבים, לרשויות המקומיות או לארגוני חברה אזרחית להביע עמדה. ההחלטה התקבלה במחטף, פורסמה רק שבוע לאחר אישורה, ונמנעה מהציבור אפשרות ממשית להשפיע עליה.

בעתירה נטען עוד כי המתווה המוצע יוצר מנגנון כפוי ומוגבל בזמן שמאלץ את התושבים לוותר על זכויותיהם ההיסטוריות בקרקע בתמורה לפשרות חלקיות, אחרת הקרקע תופקע לטובת המדינה. בכך הוא פוגע בזכויות התושבים הבדואים לקניין, לתרבות ולזהות ובזכות הגישה לערכאות, ומחריף את האפליה וההדרה של האוכלוסייה הערבית-בדואית. המתווה דומה למתווה פראוור, שבוטל בעבר בעקבות התנגדות ציבורית רחבה, ואינו כולל הכרה אמיתית בזכויות המסורתיות של הבדואים על אדמותיהם ההיסטוריות.

התוכנית תחול בשלב ראשון על חמישה יישובים כסייפה, מרעית, סעווה (מולדה), אבו תלול ולקיה, ותישקל הרחבתה ליישובים אחרים בהמשך, וכוללת צעדים חד צדדיים דרסטיים – בהם מנגנון "הסדרה מרצון" הכופה הסדרת תביעות בעלות בקרקעות תוך פרקי זמן קצרים, הפחתה הדרגתית בתמורות למי שלא ימהר להסכים, עד כדי אפשרות להפקעת הקרקע, ביטול תוכניות החלות במקום, ואף שינוי גבולות מוניציפליים (קווים כחולים) של יישובים בדואים כאמצעי לחץ וענישה קולקטיבית על סירובם האפשרי של אנשים פרטיים לשתף פעולה.

"צעדים אלה פוגעים בזכויות הקניין ובזיקה ההיסטורית והמסורתית של הקהילה לקרקע, בזכות הגישה לערכאות, בזכות לשוויון, בזכות לתרבות של הקהילה הבדואית, ועלולים להוביל להפקעת הקרקעות לטובת המדינה והעברתן לגורמים חיצוניים – באופן שיקשה על עתיד הפיתוח והצמיחה של היישובים הבדואים, הסובלים כבר כיום ממחסור חמור במשאבים ותשתיות", נכתב בעתירה.

העותרים מדגישים בעתירה כי נוסף על כל הפגמים בהליך אישור התוכנית, המתווה למעשה מונע מהתושבים פנייה לבתי המשפט לצורך בירור תביעות הבעלות שלהם שם. לפי התוכנית, זכות הגישה לערכאות, זכות בסיסית המוקנית לכל אדם, מוחלפת ב"מתווה מינהלי" תחום בזמן – ועונשי – שכל מטרתו היא להביא את תובעי הבעלות להסכים לפשרה. לעומת זאת, "זכות הקניין של יהודים בישראל זוכה להכרה מלאה גם כאשר מדובר בתביעות ישנות במיוחד".

לדברי עו"ד עביר ג'ובראן, מנהלת המחלקה לזכויות החברה הערבית באגודה לזכויות האזרח: "מדובר בהחלטה בעלת השלכות גורליות על הסדרת הבעלות בקרקע של מאות אלפי התושבים הבדואים בנגב, בלי שהם ידעו על כך דבר, ומבלי שניתנה להם אפשרות להביע את עמדה, להציג מידע רלוונטי או להעלות הסתייגויות. גם לאחר קבלת ההחלטה נשללת מהציבור אפשרות הביקורת בדיעבד, שכן הוועדה אינה מפרסמת את שיקוליה ואת חוות הדעת שהוצגו בפניה. מדובר בניסיון נוסף והפעם מהדלת האחורית דרך ועדת השרים לענייני החברה הבדואית לכפות על הבדואים מציאות של הפקעה והסדרה כפויה ללא שקיפות, ללא בקרה וללא אפשרות השפעה המתחייבת במשטר דמוקרטי – ותוך פגיעה בזכויות אדם, לרבות הזכות לקניין, הזכות לשוויון, זכות הגישה לערכאות ולתרבות".

ראש המועצה לכפרים הלא מוכרים, עטיה אל–אעסם, הוסיף: "מתווה שיקלי חורג מהעקרונות המשפטיים הנהוגים ביחס לזכויות אזרחים יהודים בקרקעות, והעתירה מפרטת שורה של דוגמאות כאלה. כמו במתווים מהעבר, שכולם כשלו, מתווה שיקלי נועד להעביר את ההכרעה בסוגיית תביעות הבעלות מהנתיב המשפטי לאפיק המנהלי. כפי שנכתב בעתירה, עמדת בית המשפט העליון היא שזכות הגישה לערכות 'נעלה היא על זכות יסוד', ואנו מצפים מבג"ץ להמשיך לשמור על העקרון החשוב הזה. הכישלונות של כל מתווי העבר מחייבים שינוי גישה יסודי: במקום לנסות לדחוס את הבדואים לשטחים עירוניים מצומצמים ככל האפשר, יש לאפשר להם התיישבות חקלאית כנהוג בחברה היהודית. זהו המהלך היחיד שיביא להצלחה בפתרון הסוגייה. חבל שהמדינה ממשיכה להתכחש למציאות".

האדריכלית דפנה ספורטה, מנהלת צוות נגב בעמותת במקום – תכנון וזכויות אדם, הדגישה שההליך כולו התנהל תוך הדרה מוחלטת של בעלי העניין הישיר, בהם תובעי הבעלות על הקרקע, הרשויות המקומיות, ונציגי תושבים בדואים שאין להם פתרון דיור. במקום לקיים שיח אמיתי עם מי שחיים בשטח ומושפעים ישירות מהמהלך, התקבלה החלטה חד-צדדית שמובילה להפקעת קרקעות ולגריעתן מתחומי היישובים. מהלך זה רק יחריף את הבעיה ולא יביא לפתרון אמיתי. מדובר בפגיעה כפולה, הן בזכויות הקניין והן באפשרות לתכנן עתיד צודק ובר-קיימא לקהילות החיות בנגב.

לדברי מנכ"לית שותפה באיתך מעכי, עו"ד חנאן אלסאנע, "מעבר לכך שהתוכנית גובשה ללא שיתוף אמיתי של הציבור הבדואי, היא פוגעת באופן ישיר במעמדן של נשים בדואיות ומנציחה מנגנונים המעמיקים את הדרתן ממוקדי קבלת ההחלטות. הדרה זו עלולה למנוע מהן לממש את הזכות לבעלות על הקרקע והדיור, למנוע מהן לחיות בכבוד ולהשתלב בשוק העבודה ובמוקדי הכוח החברתי והפוליטי, והחמור מכל – להציב אותן בפני איום הרס בתים בהיקפים ובמספרים חסרי תקדים. הדרת הנשים הבדואיות וכלל הקהילה הבדואית מתהליכי התכנון המחודש מהווה עוול מוסרי וגם טעות אסטרטגית".

בתוך כך, היום צוין 15 שנה להריסת הכפר הכפר אל–עראקיב בנגב. ערבים והיהודים רבים התכנסו אחה"צ (שבת) בכפר בעקבות קריאה של ועד הכפר, פורום דו–קיום בנגב לשוויון אזרחי, ופורום הכרה להכרה בכפרים הבדואים הלא מוכרים בנגב. "עברו 15 שנה במאבק האזרחי האמיץ של קהילת אל–עראקיב. במשך 15 שנה הפר נהרס יותר מ-240 פעמים בידי השלטונות, אבל לא ויתרנו כי זהו מאבק על קרקע, הצדק, והזכות לקיום", נמסר.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/137954