עכשיו להחזיר את ההפגנות ולהפסיק את המלחמה בעזה

ב-24 ביוני נכנסה לתוקף הפסקת אש בין איראן-לישראל. איננו יודעים עדיין אם תחזיק מעמד. חמאס נלחם נואשות על הישרדותו ומשום כך אינו משחרר את החטופים. ממשלת ישראל נטשה אותם. עזה חרבה כליל, אוכלוסייתה חנוקה בגטו צר והולך (18% משטח הרצועה), מורעבת, נרצחת יום-יום, ומתבוססת בדם תושביה וילדיה. אלפים נקטלים בדרך אל הלחם.

המלחמה הלא-אנושית הזאת נמשכת חרף התנגדות דעת הקהל העולמית הרואה בה פשע מלחמה ורצח-עם. בישראל היא מוזנת ברגשות נקמה מיתיים ונמשכת משיקולים של  פוליטיקת פנים. ממשלת הימין הדתי-לאומני משתמשת במלחמה לטיפוח הדתה וגזענות אלימה ולשינוי משטרי, אשר מכפיף את זרועות השלטון לראש הממשלה. בעזרת המלחמות מציל נתניהו את ראשו ממשפט ומוועדת חקירה.

אירועי 7.10 לא היו, כנראה, חלק מתוכנית איראנית כוללת למלחמה בישראל, אלא תוכנית של חמאס, אשר קיווה שגם איראן תצטרף, אך היא לא הצטרפה. משהתרחשה התקיפה,  היא נתנה לישראל ולארה"ב את ההזדמנות וההצדקה למלחמה כוללת על ציר איראן וגרמה שינויים שכבר התחוללו ועוד יתחוללו בעקבותיה במזרח-התיכון.

בהנהגת חמאס הסיקו מסקנות הרות-אסון לפלסטינים ממדיניות ישראל בשטחים ומהנכונות הסעודית-אמירתית לברית אמריקאית-ערבית-ישראלית שתסיר את פתרון הבעיה הפלסטינית מסדר היום העולמי. מנהיגות חמאס קיוותה לשבור בפריצה אוונגרדית של "שיטפון אל אקצה" את הברית האמריקאית ולהצית גל-אש של סולידריות ערבית ועולמית. מה שקרה כתוצאה מהשיטפון – ראינו.

המלחמה באיראן הסיטה את תשומת הלב מעזה שהיא "המלחמה העמוקה". איננו יודעים אם איראן רצתה לדהור לפצצה ואולי לא נדע. ישראל רצתה את המלחמה באיראן לא רק מפחד הגרעין אלא כיוון שאיראן היא מדינה חזקה באזור שבו ישראל רוצה לשלוט. זו הסיבה שכל כך הרבה ישראלים רוצים גם שינוי משטר באיראן. זו לא הדמוקרטיה באיראן שמעניינת אותם. שאלת הגרעין במזרח התיכון נשארת על הפרק ועמדתנו נשארת בעד מזרח תיכון מפורז מנשק גרעיני. לא לנו ולא להם. ביטחון קיומי יכול להיות הדדי או לא להיות לאף לא אחד מהצדדים.

דוקטרינת הביטחון האיראנית

דוקטרינת הביטחון האיראנית נשענה על שלוש רגליים: מיליציות חמושות פרו-איראניות במרחב שבין איראן לישראל ("טבעת-אש" של "פרוקסיז"), תוכנית פיתוח נשק גרעיני וזרוע טילים וכטב"מים ארוכי טווח (במקום חיל אוויר).

חיזבאללה הובס ונמצא בתהליך פירוק מנשקו. עמדותיו נתפסות בידי צבא לבנון והוא בתהליך הפיכה ממיליציה חמושה למפלגה פוליטית. ממשלת לבנון בראשות נואף סלאם, המתעלמת מהמשך פעילות  חיל האוויר בשמי לבנון, מבקשת אחדות ושיקום כלכלי בחסות סעודית-מערבית.

בסוריה קרס משטר אסד. חופש הפעולה של איראן חוסל והשליט החדש, א-שרע, שהיה עד לאחרונה טרוריסט דתי,  מנסה לבנות מחדש, בתיאום אמריקני-סעודי-טורקי-ישראלי, את המדינה שקרסה. ישראל שולטת בדרום סוריה עד פאתי דמשק.

בעיראק ממשיכות המיליציות הפרו-איראניות להתקיים, אך הן הוכרחו להתגייס לצבא האמור למשמע אותן. מידת ההשפעה האיראנית בתוכן עדיין חזקה. המכה שספגה איראן תחלחל לפוליטיקה גם בעיראק בה יתקיימו בחירות בנובמבר.

בצפון מערב תימן עדיין שולטים החות'ים. הטיפול בהם נדחה, כנראה לשלב הבא. דוקטרינת טבעת האש שזוהתה עם סולימאני הוכתה קשה בידי התשלובת הסעודית-אמירתית-ישראלית-אמריקאית.

תוכנית הגרעין האיראנית ספגה מכה קשה. הכורים, הצנטריפוגות, מתקני המים הכבדים, המעבדות והמפעלים הנלווים נהרסו ברובם. סביר להניח שנותר אורניום מועשר. אך ספק אם תוכנית הגרעין האיראנית תוכל להתגשם בזמן הקרוב. התנגדות רחבה מאד להפיכת איראן למדינה גרעינית קיימת לא רק בישראל. נראה שגם רוסיה וסין לא יאבקו למען איראן גרעינית. טורקיה ידעה על ההתקפה האמריקאית מראש: המפציצים עברו כנראה דרכה. מדינות אירופה המבקרות את מעשי ישראל בעזה תומכות רובן בישראל העושה, כפי שאמר קנצלר גרמניה, את העבודה המלוכלכת בשבילן.

זרוע הטילים של איראן פגעה קשות בכבודה של ההגנה האווירית הישראלית, שעל כל חיציה וקלעיה לא יכולה להכריע מערכה צבאית בעצמה. קשה להכריע את איראן העצומה והרחוקה רק מן האוויר. איראן איבדה חלק נכבד מטיליה ותתקשה לחדש מלאים. המשך השליטה האווירית של ישראל הוביל למלחמת התשה אווירית ששתי המדינות מתקשות לעמוד בה. עמידות ישראל היא בחסדי הציוד והמימון של ארה"ב: המטוסים, הפצצות, אימון הטייסים וסוללות טילי ההגנה הנוספים. את עלות הציוד שמשתמשים בו בזמן מלחמות בחסות ארה"ב משלמת, דרך אגב, ארה"ב.

בסוף יושג הסכם

איראן יכלה לפגוע בבסיסי ארה"ב במזה"ת, יכלה לסגור את מיצרי הורמוז ויכלה לפגוע בצורות טרוריסטיות בארה"ב ובבעלות בריתה. ארה"ב וישראל ובעלות ברית נוספות יכולות להרחיב את ההרס באיראן תוך קריאה להפלת המשטר. אך הפלת המשטר אינה כה פשוטה כפי שטוענים כמה שרים טיפשים: אין חלופה מוכנה על המדף. נראה שגם ארה"ב וגם איראן מנסות להימנע מהמשך צבאי של הסכסוך. המו"מ, בתנאים שיביאו בחשבון את החלשת איראן, כנראה יימשך. לבסוף יושג הסכם חדש, עם או בלי העשרה והוצאת האורניום המועשר מאיראן. חוגי שלטון וצבא בישראל ייצאו, אולי, מתוסכלים מההסכם שיושג, אך צריך לזכור שאין הזנב מכשכש בכלב. טרמפ יעשה את ההסכם, ביבי יקבל עצם.

בישראל, ארבע מפלגות האופוזיציה תומכות בנתניהו במלחמת איראן. אותם הטייסים וצוותי אוויר שאיימו להתפטר מהמילואים – הפציצו בחירוף נפש, הלוך ושוב, באיראן. מלחמת איראן העלתה את קרנו של נתניהו בסקרים ותפצל את ה"קפלניסטים". חיוני לחדש מהר כאפשר את מחאת משפחות החטופים ואת ההפגנות להפסקת המלחמה. תנועת דגל שחור באקדמיה ומכלול הארגונים המסרבים לכיבוש צריכים להחזיר לעצמם את זכות המחאה הדמוקרטית שמשטרת בן-גביר ומיליציות ה"צל" מנסות לשלול מהם. נפגין גם נגד הדחת חברי כנסת בשל דבריהם נגד נשק גרעיני, נגד המלחמה, נגד הכיבוש, לשחרור החטופים, למען שוויון ולמימוש הזכויות הדמוקרטיות.