דו"ח על גירוש קהילות רועים פלסטיניות בגדה: ישראל אחראית לביצוע פשע מלחמה

יש דין ורופאים לזכויות אדם (רל"א) פרסמו אתמול (שישי) את "קהילות עקורות, אנשים נשכחים" דו"ח שבמרכזו קהילות רועים פלסטיניות בגדה שתחת כיבוש ישראלי. "במשך שנתיים חקרנו, תיעדנו וליווינו קהילות רועים פלסטיניות בגדה והדו"ח שמציג את התוצאות ההרסניות של טרור המתנחלים ומדיניות ממשלת ישראל: גירוש מוחלט של שבע קהילות רועים ויותר מ-1,000 בני אדם", נמסר.

הפרויקט התחיל ב-2023 כדי ללבן את ההשפעה של "מאחזי החווה" של המתנחלים על קהילות רועים פלסטיניות בשטח סי  – שטח הנמצא בשליטה ישראלית מלאה ומהווה את מוקד מדיניות הגירוש. בשטח גיאוגרפי מצומצם, ממזרח לדרך אלון, חיו במשך עשרות שנים קהילות שהתמודדו עם אלימות מתנחלים, חסימות צבאיות, חנק כלכלי והגבלות נרחבות בכל היבטי החיים. במהלך הפרויקט, "יצאנו עשרות פעמים לשטח, גבינו עדויות, ערכנו ראיונות אישיים, קיימנו סדנאות זכויות, הדרכות עזרה ראשונה, והפעלנו מרפאה ניידת".

המסקנה העיקרית של הדו"ח היא שישראל אחראית לביצוע פשע מלחמה של העברה בכפייה של פלסטינים בגדה המערבית – פשע שמתרחש בתמיכתה, על ידי שלוחיה או אזרחיה. מעורבותה העמוקה של המדינה, דרכי הפעולה שלה, השיטתיות והחזרתיות של המעשים במקומות שונים, מובילים לקביעה כי באזורים מסוימים של הגדה המערבית ישראל מיישמת פרקטיקות של טיהור אתני של פלסטינים.

בארגונים הבהירו שהפרויקט מתרכז בשטח ספציפי, "אבל אותה מדיניות של ישראל ואותן שיטות של מתנחלים, מיושמות גם באזורים נוספים של הגדה המערבית. לפיכך עולה החשש כי דפוסי פעולה אלו, שהובילו להעברה בכפייה של הקהילות הפלסטיניות, יתפתחו לאסטרטגיה שלטונית ארוכת טווח של טיהור אתני של פלסטינים מכל שטח סי המהווה 60% מהגדה המערבית, ואולי אף מעבר לו".

הדו"ח עוד קובע כי הפעולות שביצעו מתנחלים והרשויות הכיבוש "פגעו באופן חמור ומערכתי בבריאות הפרט ובחוסן של קהילות הרועים הפלסטיניות. בריאותם של יחידים וקהילות אינה מתקיימת בריק, אלא נקבעת במידה רבה על ידי תנאים חברתיים מגדירי בריאות. החשיפה ארוכת השנים של האוכלוסייה הפלסטינית לאלימות שיטתית ולתצורות שונות של דיכוי, הן מצד הרשויות הישראליות והן מצד מתנחלים, פגעה באופן פיזי ונפשי בתושבים. האלימות המתמשכת הובילה לירידה בביטחון התזונתי, יצרה תנאי דיור קשים, שחקה את החוסן הנפשי וגרמה לתחושות ממושכות וחמורות של חוסר ביטחון אישי, אי ודאות וסטרס כרוני".

הקהילות שנעקרו חוו פגיעה ישירה בכל ממדי הבריאות. התקפות מתנחלים הפכו לשגרה, פלישות לבתי מגורים ומתקפות על עדרי הצאן יצרו תחושת חוסר ביטחון מתמדת, וחרדה ולחץ הפכו לחלק בלתי נפרד מהחיים. הרס של מקורות הפרנסה והגבלות הגישה לשטחי מרעה אילצו את המשפחות למכור חלק גדול מהצאן ולצמצם את צריכת המזון שלהן, מה שהוביל לפגיעה קשה בביטחון התזונתי.

כמו כן, עם הגירוש, המרקם החברתי התפרק. הקהילות התפזרו, הקשרים החברתיים נקרעו, ומשפחות נותרו בודדות במאבק על הישרדותן. הלכידות הקהילתית, שהייתה גורם חוסן מרכזי, נפגעה מאוד ובמקרים מסוימים קרסה. הפגיעה הזו אינה מקרית – היא אסטרטגיה. מטרתה ברורה: להפוך את החיים לבלתי אפשריים עד למחיקת כל נוכחות פלסטינית משטח סי. "איבדנו את הביטחון שלנו, ומי שמאבד את הביטחון, מאבד את האושר שלו, מאבד את שלוות הנפש שלו. אני נשבע באלוהים, שלפעמים כשהמצב מחמיר אני מפסיק לאכול גם אם אני רעב. המצב רע, במיוחד כאשר מאבדים את הביטחון, אי אפשר אפילו לחשוב על שמחה. כל הזמן המחשבות עצובות, בגלל שצפוי לנו היותר גרוע", אמר סלימאן כעאבנה לעורכי הדו"ח ב-2023.

לדוח המלא (78 עמודים):

https://www.phr.org.il/wp-content/uploads/2025/03/Displacedcommunities_HEB.pdf