פעילות המחאה החברתית בביירות מדברות על לבנון – בין משבר כלכלי למלחמה

תחת הכותרת "לקחי המהפכה בלבנון", נערך במכון העולם הערבי בפריס (7.2) דיון רב משתתפים במסגרת הסדרה "אתגרי האומה הלבנונית". בפאנל נטלו חלק עו"ד ורנה אל עמיל, צעירת המועמדים בבחירות לפרלמנט ב-2022 ופעילה ב"גוש השינוי"; ד"ר חלימה קעקור, משפטנית אף היא ומרצה באוניברסיטה, חברת הפרלמנט הלבנוני מאז 2022 הנמנית עם מייסדי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית; והמנחה, ליאן דיאב עוואדה, בוגרת בית הספר הגבוה למדעי החברה בפריס החוקרת את המחאת החברתית ההמונית ב-2019 ברחבי לבנון בכלל, ואת תפקידם של הסטודנטים בפרט. שלוש המשתתפות הצעירות מחויבות לשינוי פוליטי וחברתי בארצן ומזוהות עם "גוש השינוי".

האם התחולל שינוי בעקבות 2019? 

המנחה עוואדה הציגה בתחילת הדיון את השאלה: "כולם מתייחסים למחאות החברתיות ב-2019 כאל 'ת'אורה', קרי מהפכה. אבל האם הייתה מהפכה, היה בכלל שינוי?". המנחה הוסיפה: "הייתה זו תנועה המונית ועוצמתית נגד המשטר העדתי, ולא רק בביירות או באוניברסיטאות, אלא ברחבי המדינה. אבל מאז עברו חמש שנים, שכללו מלחמה שהמדינה הלבנונית לא הכריזה עליה. זו נמשכה כ-15 חודשים וגבתה קורבנות רבים, לא רק בדרום; ומשבר כלכלי וחברתי חסר תקדים שפרץ ב-2020 וסופו לא נראה באופק. במצב כה חמור – האם ניתן יהיה להוציא שוב אזרחים לרחובות?".

ד"ר קעקור השיבה: "אכן, האנשים לא נמצאים ברחובות. אך לא ניתן להכריז על מותה של המהפכה, כי רבים ממשיכים להאמין במטרתה – מדינה חילונית ודמוקרטית. נכון שלא הושגה המטרה: לבנון נותרה מדינה שבה המשטר עדתי ופוגע קשות בזכויות האדם והאזרח. אין כל הפרדה בין מערכת המשפט לשלטון – למעשה, מערכת המשפט משרתת את השלטון המושחת. זו גם מדינה ללא שמץ של צדק חברתי. זה קפיטליזם פראי בו הכנסותיו של אחוז אחד של האוכלוסייה שוות להכנסותיהם של 25 אחוזים העניים ביותר. אני אומרת 'העניים ביותר', כי בעקבות המשבר הכלכלי והמלחמה כ-80 אחוז מהעם הלבנוני חיים בעוני. יחד עם זאת, בפעילות בפרלמנט הצלחנו להציב על סדר היום מהלכים שמקדמים ולו במעט את מטרות מחאת 2019. אחד מהם הוא – לחדש את האמון בנציגים הנבחרים. לראשונה ישנם חברי פרלמנט מ'גוש השינוי' העובדים למען האזרחים, שאינם מושחתים ושאינם סבורים שהאזרחים אמורים לשרת אותם. עד עכשיו פעל חבר פרלמנט מצוי קודם כל למען עצמו והתעשרותו. הוא התנה סיוע כלשהו בתמיכה בו ובמפלגתו העדתית המושחתת והמשועבדת לאינטרסים של מעצמות זרות. איתנו כל זה נגמר".

שיקום בידי המדינה ולא בידי מושחתים

עו"ד אל-עמיל הציגה עמדה שונה: "אני עדיין ברחוב יחד עם חברותיי וחבריי, אך נותר האתגר להוציא את ההמונים לרחובות הערים". היא הסבירה כי נוסף למלחמה ולכיבוש הדרום בידי ישראל ("גם הבית של משפחתי נהרס לחלוטין בהפצצה ישראלית בדרום", העידה) ולמשבר הכלכלי, נודעת השפעה רבה גם לפיצוץ בנמל ביירות באוגוסט 2020, שגרם למותם של 218 מתושבי ביירות ולפציעתם של כ-7,000: "זה היה פיצוץ שלא ברור מה או מי גרם לו. לא הובהר מדוע אוחסנו בנמל יותר מ-2,750 טון אמוניום חנקתי ומי היו הבעלים שלו. כל הניסיונות למצות את הדין עם האחראים לאסון נתקלו בחומה הבצורה של הממסד. הושמעו אפילו איומי רצח כלפי שופטים וכלפי קרובי הנרצחים".

אל-עמיל תומכת בפעילות "גוש השינוי" בפרלמנט, אך לדבריה "השינוי יבוא מהרחוב". על כך העירה ד"ר קעקור: "נכון, אבל צריך פרוגרמה ברורה, הכוללת שורה של צעדים מידיים ובהם סילוק הפולש הישראלי מהדרום ושיקומו בידי המדינה. בעבר, שיקום לאחר מלחמות נעשה בידי המפלגות העדתיות המושחתות בשל חולשת מנגנוני המדינה. המפלגות הללו לא פעלו לטובת הכלל – אלא לטובת קהליהן. לא ייתכן לדרוש עשיית משפט צדק לאחראים לטבח בפלסטין או לכיבוש הדרום ולא לדרוש צדק לקורבנות פיצוץ נמל ביירות".

יחד עם זאת, הביעו שתי הדוברות "אופטימיות זהירה" לגבי ראש הממשלה החדש נואף סלאם. לדבריהן, בניגוד לראשי ממשלת לבנון הקודמים, סלאם אינו מושחת. אך הן גם הסכימו שמרחב התמרון שלו "מצומצם למדי כל עוד המשטר העדתי ומפלגותיו ימשיכו לשלוט במדינה". ד"ר קעקור סיפרה שנפגשה עם סלאם לאחר מינויו. בשיחתם הממושכת הציגה לו "תוכנית עבודה למען עצמאות לבנון ולבנייה מחדש של האומה". הוא הבטיח לעיין בה, אך לא הבטיח לממשה.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/135275