מהאג לחודיידה ולוושינגטון: הארכיטקטורה המזרח-תיכונית משתנה ללא הרף

הקליידוסקופ המזרח-תיכוני מסתובב בתזזיתיות והארכיטקטורה האזורית משתנה ללא הרף. גם בעולם חלים שינויים: בשבוע שעבר אירעו הצהרת בית הדין בהאג, התלקחות הזירה עם תימן ופרישת ביידן מהמירוץ לנשיאות.

פרישת ביידן והאפשרות שהדמוקרטים לא יישארו בשלטון משנה את סדר העדיפויות של הנשיא ומעמידה בסימן שאלה את נחישותו לבצע את ההחלטות האמריקאיות לגבי המזרח-התיכון (ומקומות אחרים) בתקופת המעבר, עד שיסיים את תפקידו בינואר 2025. נתניהו משחק על זמן: אי-הבהירות בארה"ב מקנה לו זמן נוסף להשהיית המו"מ על החטופים; להמשך הלחימה בעזה ולהשהיית יציאת הצבא ממנה; למניעת אפשרות מהפליטים בעזה לחזור לחורבות בתיהם; לדחייה של ההחלטה איך, ובידי מי תנוהל עזה. כל אלה הם תנאים המאפשרים את המשך קיום ממשלת הימין מלא-מלא שהיא התצורה המועדפת על נתניהו להמשך שלטונו.

תקופת הבחירות בארה"ב ופגרת הכנסת (עד 27 באוקטובר) מאפשרות לנתניהו למצב את עצמו מחדש כלפי חוץ (האריס וטרמפ) וכלפי פנים ומעניקות לו זמן לתמרוני הישרדות. כך הוא יוכל להמשיך לדחות נושאים כגון שאלת גיוס החרדים ומקום החרדים בממשלתו; יחסיו המתוחים עם ראשי מערכת הביטחון והמשפט; שליטתו בתקשורת; ומניעת חקירה עצמאית שלא בשליטתו לגבי חלקו ואחריותו למחדלי 7.10. זאת לפחות עד לבחירות חדשות בארה"ב ובישראל.

התגובה הישראלית בנמל חודיידה בתימן על כטב"ם הנפץ החות'י בת"א היא בו-זמנית אזהרה לאיראן שיד ישראל ארוכה, אך גם הזמנה מחודשת לברית אמריקאית-סעודית-ישראלית. הכלכלה החות'ית פגיעה מאוד. האוכלוסייה התימנית, 34 מיליון שמתוכם 45% ילדים, על סף מגפת רעב נוספת. הפגיעה בנמל חודיידה היא פגיעה בנמל הייבוא החות'י העיקרי שדרכו זורמים הדלק, הסיוע הבינ"ל במזון ובתרופות, יחד עם הנשק, הכטב"מים והטילים מאיראן.

אסטרטגית 'ריבוי הזירות' האיראנית וחלוקת העבודה בין איראן ל"פרוקסים" שלה אמנם מקשות על ישראל אך גם פוגעות קשות בסחר העולמי מאסיה לאירופה. 13% מהתחבורה הימית העולמית עוברת דרך באב-אל-מנדב, מיצר הכניסה לים-סוף. האסטרטגיה האיראנית כבר יצרה שיתוף פעולה בינ"ל להגנת חופש השייט בים סוף, ומסכנת את האזור במלחמה אזורית .

תשתית לסנקציות נגד ישראל

להצהרת האג אין השלכות מידיות, אך היא יוצרת תשתית ללגיטימציה בינלאומית "רציונלית" לסנקציות על ישראל. היא גם מאפשרת בסיס לא דתי ולא שואתי למדיניות עקרונית וביקורתית יותר מהעמדה "היודו-נוצרית" של תמיכה בישראל בגלל שותפות בברית הישנה-חדשה או בגלל מערכת ערכים תרבותיים משותפת, כביכול.

אחד מתפקידיו של בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג שבהולנד (ICG) הוא לגבש דעה, מבחינת החוק הבינלאומי, לגבי מקרים שמפנים אליו מוסדות האו"ם. כבר בסוף 2022, זמן רב לפני פרוץ המלחמה בעזה, פנתה עצרת האו"ם לביה"ד בהאג וביקשה ממנו לחוות דעה על משטר הכיבוש בשטחים שתפסה ישראל ב-1967. לכן החלטת ביה"ד בהאג בשבוע שעבר איננה רק תוצאה של 7 באוקטובר. משותפת לה ולפעולת "שטפון אל-אקצה" הרגשת דחיפות גוברת כלפי התרחבות הפקעת הקרקעות, המים והרכוש; הגידול במספר ובהיקף ההתנחלויות; אופי תקנות הממשל הצבאי והאופן שהוא מפלה בצורה גזענית בין יהודים ופלסטינים (אפרטהייד); וההתנכלויות האלימות של המתנחלים וצה"ל לתושבים הפלסטינים שהן "בלתי נסבלות" ומנוגדות להגדרה "כיבוש" עפ"י החוק הבינלאומי.

ביסודו של החוק הבינלאומי שנקבע אחרי מלחמת העולם השנייה מונח עקרון ההתנגדות להרחבת מדינות במלחמות. בחוק הבינ"ל, "כיבוש לוחמתי" יכול להיות רק זמני, ורק בתנאי שאינו משנה לצמיתות את הדמוגרפיה בין האוכלוסייה הקיימת לזו הכובשת ואת יחסי הרכוש והשליטה במשאבים בטריטוריה הכבושה. עצרת האו"ם פנתה לביהמ"ש  בהאג כדי לבחון האם, במסגרת הכיבוש "הזמני" כביכול, לא מתרחש בפועל תהליך של סיפוח זוחל, אשר ממנו אי-אפשר יהיה  לחזור למשא ומתן בין הצדדים בדבר סיום הסכסוך.

תגובות להקפאת תהליך פתרון הסכסוך

7 באוקטובר והאג הם שתי תגובות להקפאת תהליך פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. תגובה אחת, מצד קורבנות הכיבוש והמצור, הייתה פלישה שארגן חמאס מלווה מעשי טבח; והשנייה, של העולם שעמד מהצד, בדמות הצהרה חוקית-משפטית המאשררת את אי-חוקיות הכיבוש, מאשימה את ישראל בהימשכותו הנפשעת וקוראת למהלכים נגד מדיניות הכיבוש. חוות הדעת של האג קוראת למדינות ולארגונים שלא להכיר בחוקיות הנוכחות הישראלית בשטחים, שלא לסייע בשימורה, ולנקוט צעדים שיביאו לסיום הכיבוש. ביה"ד קובע שיש לפצות את הפלסטינים על הנזק שנגרם להם, להפסיק את ההתנחלויות ולסלק את המתנחלים.

יומיים לפני ההחלטה בהאג וערב נסיעת נתניהו לארה"ב, יזמו הליכוד, ש"ס, הציונות הדתית, עוצמה יהודית, יהדות התורה, ישראל ביתנו והימין הממלכתי הצבעה הצהרתית בכנסת נגד האג: "כנסת ישראל מתנגדת באופן נחרץ להקמת מדינה פלסטינית ממערב לירדן. הקמת מדינה פלסטינית בלב ארץ ישראל תהווה סכנה קיומית למדינת ישראל ולאזרחיה, תנציח את הסכסוך הישראלי-פלסטיני ותערער את היציבות באזור". 68 ח"כים הצביעו בעד ההצעה וביניהם גנץ וכמה מאנשיו. יאיר לפיד ומפלגתו יחד עם מפלגת ה'דמוקרטים' (איחוד עבודה-מרצ) היו במליאה אך לא השתתפו בהצבעה. רק חברי הכנסת הערבים וח"כ עופר כסיף הצביעו נגדה.

אם שמאל בישראל פירושו להיות נגד הכיבוש ובעד פתרון של שלום בין מדינה פלסטינית למדינת ישראל, הגיע הזמן להכיר בכך שאין שמאל ציוני בישראל. כמובן שישנם הבדלים בין אגפים שונים במחנה הציוני. אך השאלה הקרדינלית בפוליטיקה הישראלית היא, איך תופסים את היחס בין יהודים וערבים בטריטוריה שבשליטת ישראל ואת אפשרות פתרון הסכסוך בלי חיסול, גירוש, שלילת זכויות או אפליית אחד מהצדדים. אז על מה מפגינים? כן, ודאי שצריך לשחרר את החטופים, אבל בלי שלום זה רק פסק זמן עד המלחמה הבאה.