ישראל השמידה את כל האוניברסיטאות הפלסטיניות ברצועת עזה

ישראל הרסה בכוונת מכוון את מוסדות ההשכלה הגבוהה בעזה – כך צוין במגזין "טיימס להשכלה גבוהה" (29.1). העיתון הבריטי, הנחשב המוביל בעולם בתחומו, האשים את ישראל ב"אדוסייד"  (educide) שילוב של המילה באנגלית להשכלה (education) ושל ג'נוסייד. כלומר, בתוכנית אסטרטגית לחיסול כולל של ההשכלה הגבוהה.

מאז הפלישה הקרקעית לרצועה והפיצוץ של אוניברסיטת אל-אסראא' בידי חיילים ישראלים, שאף תועד בסרטון שפרסם צה"ל, הוחרבו בה כל מוסדות ההשכלה הגבוהה. במאמר צוטטה סאמיה אל-בוטמה, מרצה לכלכלה באוניברסיטת ביר-זית בגדה המערבית. היא אמרה כי המאמץ שנדרש להרס מבני ציבור גדולים כמו אוניברסיטת אל-אסראא' מוכיח, כי מדובר בחלק מתוכנית להפוך את עזה לאזור בלתי-מיושב. "הרס מגזר החינוך הוא חלק מאסטרטגיה כוללת להרס כל השירותים שמאפשרים חיים בעזה", אמרה.

לפי נתונים שפרסם לאחרונה ארגון זכויות האדם "יורו-מד", לפחות 94 פרופסורים, מאות מרצים ואלפי סטודנטים נהרגו במתקפה הישראלית על עזה בתגובה למתקפת חמאס ב-7 באוקטובר. הארגון הדגיש, כי ישראל "הפכה למטרה אנשי ונשות אקדמיה, מדענים ואינטלקטואלים ברצועה והפציצה את בתיהם באופן מכוון וללא התרעה מוקדמת". בהקשר זה, ב-4 בדצמבר 2023 פרסמה סוכנות הידיעות רויטרס כי נשיא האוניברסיטה האסלאמית בעזה, ד"ר סופיאן תאיה, נהרג בהפצצה ישראלית יחד עם משפחתו. ד"ר תאיה עסק בפיסיקה תיאורטית.

מוסדות ההשכלה הגבוהה כמנגנון הישרדות

ישראל הצדיקה את הפצצת חלק מהאוניברסיטאות בטענה שהן שימשו את חמאס כמחנות אימונים. אך לדעת ד"ר אל-בוטמה, הפכו האוניברסיטאות מטרה משום שהן "מנגנון הישרדות" של הפלסטינים. "אנו רואים בהשכלה אמצעי התנגדות, וישראל כמובן מבינה זאת. לכן היא מנסה לערער את יכולתנו לשרוד, להתנגד, ואת יכולתנו להמשיך להתקיים כעם", אמרה. אל-בוטמה ציינה כי ההתקפות על האקדמיה הפלסטינית לא מוגבלות לעזה. מאז פרוץ המלחמה, מרצים וסטודנטים פלסטינים נעצרו בהמוניהם גם בגדה המערבית, וסטודנטים פלסטינים באוניברסיטאות הישראליות הם יעד לרדיפה פוליטית ואף מושעים מלימודיהם.

לעסוק במדע בעזה תמיד היה קשה – כעת זה בלתי אפשרי. גם לפני המלחמה הנוכחית, למוסדות אקדמיים ברצועת עזה הייתה גישה מוגבלת לחשמל, לציוד מעבדה ולכתבי עת מדעיים. לאחר סבב הלחימה הקודם בין ישראל לעזה, במאי 2021, אפילו מחשבים ניידים הפכו משאב נדיר.

תנאי מחסור אלה אילצו חוקרים עזתים רבים לממן את מחקריהם באופן עצמאי – אף על פי שרובם השתכרו שכר נמוך בשל המצב הכלכלי ברצועה. תנאי המחסור אינם ייחודיים לעזה ומאפיינים גם חוקרים במדינות עניות אחרות. אך הבידוד הקיצוני של עזה כתוצאה מהמצור הישראלי הוא ייחודי. מחוקרים עזתים נמנעת אפשרות להשתתף בכנסים מדעיים מחוץ לרצועת עזה, לרבות כנסים המתקיימים באוניברסיטאות הפלסטיניות בגדה המערבית הכבושה.

אסטרטגיה אחת ששימשה את החוקרים העזתים להתגבר על הבידוד היא להזמין לאוניברסיטאות בעזה אקדמאים זרים. עם זאת, קשה עד מאוד לחוקרים זרים לקבל ויזה ישראלית המאפשרת שהיה בשטחים הכבושים. כמה מהאקדמאים העזתים הצליחו לשמר את הקשרים שיצרו במהלך לימודיהם בחו"ל. קשרים אלה הם צינורות החמצן של האקדמיה בעזה. ד"ר ג'מאל (שם בדוי), מרצה לכימיה שהשלים את לימודי הדוקטורט בבריטניה, סיפר ל"טיימס" כי מי שהיה מנחה הדוקטורט שלו, וכיום שותפו למחקר, מספק לו גישה למאגרי מידע מקוונים ולכתבי עת. על אף המגבלות, לד"ר ג'מאל ברור מדוע חזר לעזה: "אני אוהב את עזה, אני אוהב את פלסטין… האמנתי שעלי להעביר את הידע שרכשתי בבריטניה לעם הפלסטיני", אמר ל"טיימס."

מחקר אקדמי תחת הפצצות

גם לפני 7 באוקטובר, הייתה סכנת ההפצצות הישראליות תמיד ברקע. "מחקר אקדמי דורש ריכוז, וזה לא אפשרי כאשר אתה חושש לחייך ולחיי אחרים", אמר ד"ר יאסר, מרצה לחינוך. "חווינו כבר ארבע מלחמות. הן משפיעות לא רק על המחקר שלנו אלא גם על חיי המרצים והסטודנטים".

ויסאם עאמר, דיקן הפקולטה לתקשורת ולשפות באוניברסיטת עזה, אמר ל"טיימס", כי אקדמאים פלסטינים שישרדו את המלחמה יתמודדו עם טראומה קשה. ד"ר עאמר, שפונה לגרמניה יחד עם משפחתו, הודה שקשה לחשוב על מחקר שעה שאקדמאים פלסטינים מתקשים למצוא מזון, מחסה וביטחון למשפחותיהם. "זה לא קשור לחיים האקדמיים – שהם כמובן חשובים מאוד – אבל נצטרך תמיכה רבה מאוד כדי להשתקם. המטרה הראשונה היא לסיים את המלחמה – היום, לא מחר", הדגיש.

אסף טלגם

עוד בנושא: