מלחמת הסחת הדעת וסכנת הג'נוסייד של האוכלוסייה הפלסטינית ברצועת עזה

אחד השיעורים החשובים שלי ממה שקרה לאחר הסכמי אוסלו היה: לעולם לא להסתמך על הצהרות המנהיגים ותמיד לבדוק מה הם עושים בשטח. העשייה היא המדיניות. מה שקרה אז בשטח לא העיד על כוונות שלום אמתיות. כפעיל שטח ראיתי פעילות להעמקת הכיבוש בחסות האמונה שפנינו לדרך השלום.

הרג מנהיגי החמאס וחיסול כוחו הצבאי והשלטוני מוגדרים כמטרות המלחמה. בשטח נחשפת מדיניות של טרנספר. החורבן שצה"ל זורע וגירוש רוב תושבי עזה מבתיהם מבהירים את מטרת המלחמה. ישנה רק בעיה קטנה: ארצות-הברית, מצרים ושאר הקהילה הבינלאומית מונעות טרנספר אל מחוץ לרצועה. זו הסיבה מדוע נתניהו מסרב להגדיר את תמונת המצב בעזה ביום שלאחר המלחמה. 

חמאס מציב תנאי מרכזי לשחרור החטופים: סיום המלחמה. מבחינתו, זה יבטיח את המשך קיומו. לכן הוא חטף ישראלים. ממשלת ישראל מסרבת לתנאי הזה. מספרים לנו על כל מיני יוזמות לשחרורם כדי להסתיר את העובדה המזעזעת, שגורל החטופים הוא בעדיפות משנית למטרות המלחמה.

יש לזכור: כאשר המנהיגות הלאומית של הפלסטינים הגיעה למסקנה, שדרישתה לצדק מוחלט בסכסוך עם ישראל הובילה אותה למבוי סתום, היא גם הבינה שישנו קונצנזוס עולמי  בדבר  זכותה של  ישראל  להתקיים. בוועידת אלג'יר ב-1988 היא שינתה כיוון ופנתה לדרך הפשרה של שלום. עד כה  היא  נתקלה  בסרבנות  של  ישראל,  המוסיפה לסרב  גם להצעת השלום של הליגה הערבית מ-2002. מבחינת ההנהגה הישראלית, המשך הכיבוש חשוב יותר מביטחונם של תושבי ישראל. נוכח כישלונה של ההנהגה הלאומית הפלסטינית להשיג פתרון של שלום עם ישראל, התחזקה תנועת החמאס, הפועלת להפוך את הסכסוך הלאומי – הניתן לפתרון – לסכסוך דתי לאומי, שהרבה יותר קשה לפותרו.

 כמו אצלנו בישראל, גם בקרב העם הפלסטיני ישנן שתי גישות מרכזיות כלפי לסכסוך בין עמינו. האחת המוכנה ללכת לפשרות כואבות כדי להגיע לפתרון של שלום לסכסוך, מיוצגת בעיקר בידי הרשות הפלסטינית; את השנייה הדוחה את דרך הפשרה והשלום ודורשת את כל הארץ לעמה ולדתה, מייצגים החמאס ודומיו. רק השוליים הקיצוניים של סרבני השלום בישראל מדברים בגלוי על טרנספר, האחרים עוברים על כך בשתיקה. ניתן לראות דוגמא לכך בסעיף בתקציב המדינה להנחלת מורשתו של רחבעם זאבי שהטיף לטרנספר.

המשך המדיניות שכשלה

ב-7 באוקטובר חטפה מדיניות ממשלות ישראל שעודדה את התחזקותו של החמאס והחלישה את הרשות הפלסטינית, מכה איומה. כרגע נראה שהמסקנה של הממשלה, כולל המחנה הממלכתי של גנץ, היא המשך המדיניות שכשלה תוך הפעלת כוח הרג והרס גדולים בהרבה מאשר בעבר. הממשלה מסתירה מאזרחי ישראל, שהמשך המלחמה יותר חשוב לה יותר מאשר הצלת החטופים. היא מסיחה את הדעת מכך, שהיא גוזרת עלינו מלחמה מתמדת, המסכנת את קיומנו. 

אני נאלץ לכתוב את הדברים החמורים ביותר שניתן לכתוב: ראינו מה קרה, כאשר תנועה לאומית שדיברה על טרנספר של היהודים מאירופה הגיעה למסקנה שהדבר לא ניתן לביצוע. פעם היו שטענו, כי "עזה היא הכלא הגדול בעולם". עכשיו נוצרים בעזה מחנות ריכוז גדולים, בהם הרעב, הצמא והזיהום יגרמו למחלות שיעשו את העבודה. עד לאחרונה סירבתי להסכים עם טענת הפלסטינים שישראל מבצעת בעזה ג'נוסייד. עכשיו אני נאלץ להסכים אתם.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/126484